Page 127 - עין לעציון
P. 127
‫חגור (חיים גורי)‬

‫ערב בכפר עציון‬

‫הוזמנתי לכפר עציון לערב המוקדש לזכר הל"ה‪ .‬יצאתי מירושלים בשעה שמונה בערב‪.‬‬
‫גשם כבד ניתך ללא הפוגות‪ .‬הכביש היה ריק מתנועה‪ .‬הוברר לי‪ ,‬כי אני נוסע לבדי‪.‬‬

‫אנשי בית‪-‬לחם בחרו להסתגר בבתיהם‪ ,‬ואור בקע פה ושם בחלונות‪.‬‬
‫המשכתי בדרכי הלאה‪ ,‬דרומה‪ ,‬בכביש חברון‪ .‬הגשם לא חדל‪ .‬אמרתי בלבי‪ ,‬כי אם‬
‫תארע תקלה כל שהיא למכוניתי‪ ,‬אשאר תקוע בלילה‪ .‬לא נעים‪ .‬חציתי שלוליות כנוהג‬
‫ברכב אמפיבי‪ .‬המנוע נחנק כלשהו ושב אט אט לפעימותיו הסדירות‪ .‬אמרתי בלבי כי‬
‫לא ייתכן שאני נוסע לבדי בכביש הזה‪ .‬מישהו מוכרח לעבור על פני‪ ,‬או לבוא כנגדי‬

‫באורות הזהב‪.‬‬
‫הגשם לא חדל‪ .‬בלי להגזים יתר על המידה חשתי לפתע את טעמה של הרפתקה‬
‫זוטא‪ .‬אחר כך חשתי בטעמה של שעה חלומית למדי‪ :‬אני נוסע לכפר עציון‪ ,‬אני נוסע‬
‫על פני הר חברון‪ ,‬עובר בין כפרים חשוכים‪ ,‬ליד קרונות ירוקים וחתומים של מחלקת‬

‫העבודות הציבוריות‪.‬‬
‫אורות מכוניתי הקטנה הציפו שלוחות סלע‪ ,‬שטפו כרמים בשלכת‪ ,‬אורנים כבדי‬

‫עלווה‪ ,‬רוויי מים‪ ,‬נתקלו פתאומית בקבוצות בתים שכוחי‪-‬אל‪.‬‬
‫אני נוסע לבדי‪ ,‬ללא נשק בארץ יהודה האמיתית‪ ,‬היקרה‪ ,‬בכביש גב ההר‪ ,‬נוסע לכפר‬

‫‪ 126‬עין לעציון‬
   122   123   124   125   126   127   128   129   130   131   132