Page 128 - עין לעציון
P. 128
עציון ,ואין מחסום בדרך ואין אש הנפתחת לעברי ודמי לא ניגר.
אמרתי בלבי ,כי יש לשוב ולספר את שיירת 'נבי דניאל' ,את מותו של זרובבל (בבל)
בן תל יוסף ,את מותו ואת מות שאר חבריו ,השמשונים ,אשר פוצצו עצמם בראותם כי
כלתה הרעה.
לא היו אלה מחשבות סדורות וערוכות אלא פשיטות-פתע של הרהורים קטועים.
חשבתי -מה אומר הערב לאנשים הממתינים לי בכפר?
פניתי ימינה והמשכתי בדרך המוליכה אל ה'גוש' .ראיתי אורות רבים על הגבעה
משמאל וידעתי שאני עובר על פני מחנה צבא ישראלי .ומשהו רגע בי והוצף חמימות.
לפתע ראיתי מחלקת חיילים חגורים חמושים וחבושי קובעי פלדה .הם הוארו בבת
אחת כתמהון וכחזיון מבעית במקצת.
הלילה היה גשום ונבזה וקר .למחרת החל נופל השלג בהרים .הם הוארו בשעת
תרגיל 'תנועה בלילה' .וכמו נתפענחה בבת אחת חידה קשה .ארץ אשר נכבשה בחרב,
עם החי על חרבו .ואחר כך :שבנו לכאן אל הנופים האלה ,אשר היו עדים למכאיבה
בתבוסותינו בימי תש"ח .
***
מצאתי את הכפר המואר והתחלתי לחפש את חנן פורת ,האיש שהזמינני לבוא .דפקתי
על דלת אחת ומצאתי קהל בחּורים .הוברר לי כי זו הישיבה וכי עלי להמשיך הלאה.
המשכתי ומצאתי חבר אחד שהוליכני אל פורת .הכניסוני לחדר .וטוב עשו ,כי רוח
מקפיאה שטפה את הרכס .בחדר מצאתי שלושה בחורים .שניים קראו בספרים ואחד
היה גחון על מפת 'אחד לעשרים אלף' .שלוש מיטות ברזל ושמיכות צבאיות וארון
ספרים ,ספרי קודש וספרי חול ב ִצדם ,רומנים וספרי שירים וספרי ידיעת הארץ.
בחדר בער תנור .כמעט כתבתי ש'הפיץ חום נעים' .למעשה היה שם קר ,בגלל הרוח
הקשה שפרצה מבעד לחרכים.
לאחר לחיצות ידיים הגישו לי מארחי קפה רותח ועוגות.
שאלתי את הבחור הגחון על המפה מה הוא מחפש בה ,והוא השיב לי ,כי הם החליטו
לאתר ב ד י ו ק את המקום שבו נפלו הל"ה וכי בקרוב יגיעו לכך .הם רוצים להקים
שם גל-עד ומקום עלייה לרגל .פורת אמר לי ,כי כמה חיילים מן המחנה הסמוך רוצים
להשתתף בערב .נכנסנו אל המועדון הקטן שהיה מלא מפה לפה בחורים ובחורות
לבושי מעילים חמים .הקירות היו מקושטים בתמונות ולא חסרו בו פרחים.
פורת הקדים כמה מילים ונתן את רשות הדיבור ל'בחור עם המפה' .שכחתי את
שמו ,אך לעולם לא אשכח את מראהו.
הלה סקר בדייקנות מפליאה את פרשת מלחמת הגוש ומסע הל"ה .הוא גילה בקיאות
מדהימה כל כך בפרטי הקרבות ההם ,עד כי חשבתי שיושב לפני אחד הוותיקים ,אך הוא
היה בסך הכול בן עשרים ומשהו .אחר כך נודע ,כי הוא יתום ,אחד מאלה שהוריהם
נפלו בקרב הנואש ,המר והנמהר בנפול הגוש .כמה מן היתומים ההם שבו לכאן להיאחז
באדמה הזאת.
הם ישבו יחדיו ,נערים חבושי כיפות סרוגות ונערות באביב עלומיהן .לעתים רחוקות
אתה נתקל בפנים שלמות כל כך המאירות אליך בתום ואמונה.
ערב בכפר עציון 127
אמרתי בלבי ,כי יש לשוב ולספר את שיירת 'נבי דניאל' ,את מותו של זרובבל (בבל)
בן תל יוסף ,את מותו ואת מות שאר חבריו ,השמשונים ,אשר פוצצו עצמם בראותם כי
כלתה הרעה.
לא היו אלה מחשבות סדורות וערוכות אלא פשיטות-פתע של הרהורים קטועים.
חשבתי -מה אומר הערב לאנשים הממתינים לי בכפר?
פניתי ימינה והמשכתי בדרך המוליכה אל ה'גוש' .ראיתי אורות רבים על הגבעה
משמאל וידעתי שאני עובר על פני מחנה צבא ישראלי .ומשהו רגע בי והוצף חמימות.
לפתע ראיתי מחלקת חיילים חגורים חמושים וחבושי קובעי פלדה .הם הוארו בבת
אחת כתמהון וכחזיון מבעית במקצת.
הלילה היה גשום ונבזה וקר .למחרת החל נופל השלג בהרים .הם הוארו בשעת
תרגיל 'תנועה בלילה' .וכמו נתפענחה בבת אחת חידה קשה .ארץ אשר נכבשה בחרב,
עם החי על חרבו .ואחר כך :שבנו לכאן אל הנופים האלה ,אשר היו עדים למכאיבה
בתבוסותינו בימי תש"ח .
***
מצאתי את הכפר המואר והתחלתי לחפש את חנן פורת ,האיש שהזמינני לבוא .דפקתי
על דלת אחת ומצאתי קהל בחּורים .הוברר לי כי זו הישיבה וכי עלי להמשיך הלאה.
המשכתי ומצאתי חבר אחד שהוליכני אל פורת .הכניסוני לחדר .וטוב עשו ,כי רוח
מקפיאה שטפה את הרכס .בחדר מצאתי שלושה בחורים .שניים קראו בספרים ואחד
היה גחון על מפת 'אחד לעשרים אלף' .שלוש מיטות ברזל ושמיכות צבאיות וארון
ספרים ,ספרי קודש וספרי חול ב ִצדם ,רומנים וספרי שירים וספרי ידיעת הארץ.
בחדר בער תנור .כמעט כתבתי ש'הפיץ חום נעים' .למעשה היה שם קר ,בגלל הרוח
הקשה שפרצה מבעד לחרכים.
לאחר לחיצות ידיים הגישו לי מארחי קפה רותח ועוגות.
שאלתי את הבחור הגחון על המפה מה הוא מחפש בה ,והוא השיב לי ,כי הם החליטו
לאתר ב ד י ו ק את המקום שבו נפלו הל"ה וכי בקרוב יגיעו לכך .הם רוצים להקים
שם גל-עד ומקום עלייה לרגל .פורת אמר לי ,כי כמה חיילים מן המחנה הסמוך רוצים
להשתתף בערב .נכנסנו אל המועדון הקטן שהיה מלא מפה לפה בחורים ובחורות
לבושי מעילים חמים .הקירות היו מקושטים בתמונות ולא חסרו בו פרחים.
פורת הקדים כמה מילים ונתן את רשות הדיבור ל'בחור עם המפה' .שכחתי את
שמו ,אך לעולם לא אשכח את מראהו.
הלה סקר בדייקנות מפליאה את פרשת מלחמת הגוש ומסע הל"ה .הוא גילה בקיאות
מדהימה כל כך בפרטי הקרבות ההם ,עד כי חשבתי שיושב לפני אחד הוותיקים ,אך הוא
היה בסך הכול בן עשרים ומשהו .אחר כך נודע ,כי הוא יתום ,אחד מאלה שהוריהם
נפלו בקרב הנואש ,המר והנמהר בנפול הגוש .כמה מן היתומים ההם שבו לכאן להיאחז
באדמה הזאת.
הם ישבו יחדיו ,נערים חבושי כיפות סרוגות ונערות באביב עלומיהן .לעתים רחוקות
אתה נתקל בפנים שלמות כל כך המאירות אליך בתום ואמונה.
ערב בכפר עציון 127
