Page 94 - עין לעציון
P. 94
משה כתב בשבילי את השירים הללו בניקוד מלא ,כדי שאוכל לשננם בעל פה .הוא
בחן אותי כדי להקל עלי את הלימוד ,ואני לא שבעתי מלשמוע את סיפוריו.
אני חושבת שהיה זה בזמן אחת החזרות לסדר פסח בשנת תש"ו ,1946-כאשר קראנו
את דבר הנביא יחזקאל ,המספר על הבקעה מלאת העצמות .פתאום מישהו פרץ בבכי
נורא ואנו כולנו התייפחנו יחד ִאתו .אבל משה לא הניח לנו לבכות .הוא המשיך' :כה
אמר ה' לעצמות האלה ,הנה אני מביא בכם רוח וחייתם '...הנביא יחזקאל דיבר אלינו
בקולו של משה פרידריך ,כי משה ,כמו כולנו ,היה באותו עמק מלא 'עצמות יבשות
מאוד' .הוא קיווה ,כמונו ,שאלוהים יפיח בנו רוח חיים ,כי בינתיים יותר מכולנו הוא
היה זקוק לתחייה ,לתקווה ,אולי לנס .
משה עלה לארץ והצטרף לקיבוץ כפר עציון .הוא כתב לי מכתבים משם .אלה נעו
בין התלהבות חלוצית מעבודת השדה ושמחה ,כשסיפורו שנכתב ביידיש התפרסם
באמריקה ,לבין נבואות לב שחורות .ב 5-בנובמבר 1947קיבלתי ממנו את המכתב
המובא להלן .זה היה מכתבו האחרון אלי .כעבור כמה שבועות הגיע אלי שעונו ,יחד
עם מכתב שהודיע כי הוא נהרג בהתפוצצות ,בשעה שעבד במחסן הנשק של הקיבוץ.
משה היה הראשון מכל חברי שמת בארץ .אחרי מותו כאילו הוסר תבלול מעינַי ופתאום
ראיתי את המציאות סביבי .איך יכולתי להיות כל כך עיוורת עד אז?! פתאום נעשתה
מלחמת העצמאות למציאות חיינו.
הנה המכתב:
קשה לי להתחיל לכתוב .צריך אני לדעת לספר ,כך שתרגישי בזה שרצוני
לספר לך .האם אצליח לעשות זאת במכתב? הלא למכתב מתייחסים בדרך
כלל בזלזול כזה ,שהרי בעיניהם של אנשים ,מכתב הוא דבר קל ערך ,שיש לו
שבלון [נוסחה] להתחלה ולסוף ,שצריכים רק להשתדל משהו להכניס באמצע,
כדי שלא להוציא את הנייר חלק.
עבר שבוע .כן ,שבוע .זהו פרק חיים ממש ,שבוע של סערות חיים ,סערות
פראיות של איתנים ,האומרים להפוך את הקערה על פיה .מעט גשם ,כיבוש
ועלייה ,ומעל הכל -עבודה יומיומית קדושה ומקודשה.
אכתוב לך על כל זעזועי הנפש ,על החרדה ,על השמחה בעת המעשים
הקדושים של חרישת אדמת המריבה ,כשהייתי בקבוצת האבטחה .לו היה זה
בזמן חכמי התלמוד ,היו מספרים שהקב"ה ,כביכול ,מתבונן במעשה בניו באבו
ריש (ערוץ נחל) שעל יד כפר עציון ומחייך ,כמו אז אחרי תנורו של עכנאי ,של
רבי אליעזר ורבי יהושע.
ארסן את רגשותיי ,ואמסור את רשות הדיבור ל ְמ ַס ֵפר ֶש ִבי.
ביום רביעי עלינו בעזרת חברי הגוש כולו על אדמת מריבה ,הנמצאת דרומית
מזרחית מאבו ריש ,על יד 'אוכף המוח'תאר' .השכנים שלנו לא גילו כלל את
מעשינו ,אך אנחנו היינו ,כמובן ,בהתכוננות גמורה .במשך תשע שעות גמרנו
את החריש כולו בעזרת שמונה זוגות של בהמות ,ולא הלכנו הביתה .את ארוחת
הצהריים הביאו לנו על גבי חמורים ,והיום עבר בשקט גמור .באמצעות מדורה
מן התופת הנאצית לכפר עציון בתש"ח 93
בחן אותי כדי להקל עלי את הלימוד ,ואני לא שבעתי מלשמוע את סיפוריו.
אני חושבת שהיה זה בזמן אחת החזרות לסדר פסח בשנת תש"ו ,1946-כאשר קראנו
את דבר הנביא יחזקאל ,המספר על הבקעה מלאת העצמות .פתאום מישהו פרץ בבכי
נורא ואנו כולנו התייפחנו יחד ִאתו .אבל משה לא הניח לנו לבכות .הוא המשיך' :כה
אמר ה' לעצמות האלה ,הנה אני מביא בכם רוח וחייתם '...הנביא יחזקאל דיבר אלינו
בקולו של משה פרידריך ,כי משה ,כמו כולנו ,היה באותו עמק מלא 'עצמות יבשות
מאוד' .הוא קיווה ,כמונו ,שאלוהים יפיח בנו רוח חיים ,כי בינתיים יותר מכולנו הוא
היה זקוק לתחייה ,לתקווה ,אולי לנס .
משה עלה לארץ והצטרף לקיבוץ כפר עציון .הוא כתב לי מכתבים משם .אלה נעו
בין התלהבות חלוצית מעבודת השדה ושמחה ,כשסיפורו שנכתב ביידיש התפרסם
באמריקה ,לבין נבואות לב שחורות .ב 5-בנובמבר 1947קיבלתי ממנו את המכתב
המובא להלן .זה היה מכתבו האחרון אלי .כעבור כמה שבועות הגיע אלי שעונו ,יחד
עם מכתב שהודיע כי הוא נהרג בהתפוצצות ,בשעה שעבד במחסן הנשק של הקיבוץ.
משה היה הראשון מכל חברי שמת בארץ .אחרי מותו כאילו הוסר תבלול מעינַי ופתאום
ראיתי את המציאות סביבי .איך יכולתי להיות כל כך עיוורת עד אז?! פתאום נעשתה
מלחמת העצמאות למציאות חיינו.
הנה המכתב:
קשה לי להתחיל לכתוב .צריך אני לדעת לספר ,כך שתרגישי בזה שרצוני
לספר לך .האם אצליח לעשות זאת במכתב? הלא למכתב מתייחסים בדרך
כלל בזלזול כזה ,שהרי בעיניהם של אנשים ,מכתב הוא דבר קל ערך ,שיש לו
שבלון [נוסחה] להתחלה ולסוף ,שצריכים רק להשתדל משהו להכניס באמצע,
כדי שלא להוציא את הנייר חלק.
עבר שבוע .כן ,שבוע .זהו פרק חיים ממש ,שבוע של סערות חיים ,סערות
פראיות של איתנים ,האומרים להפוך את הקערה על פיה .מעט גשם ,כיבוש
ועלייה ,ומעל הכל -עבודה יומיומית קדושה ומקודשה.
אכתוב לך על כל זעזועי הנפש ,על החרדה ,על השמחה בעת המעשים
הקדושים של חרישת אדמת המריבה ,כשהייתי בקבוצת האבטחה .לו היה זה
בזמן חכמי התלמוד ,היו מספרים שהקב"ה ,כביכול ,מתבונן במעשה בניו באבו
ריש (ערוץ נחל) שעל יד כפר עציון ומחייך ,כמו אז אחרי תנורו של עכנאי ,של
רבי אליעזר ורבי יהושע.
ארסן את רגשותיי ,ואמסור את רשות הדיבור ל ְמ ַס ֵפר ֶש ִבי.
ביום רביעי עלינו בעזרת חברי הגוש כולו על אדמת מריבה ,הנמצאת דרומית
מזרחית מאבו ריש ,על יד 'אוכף המוח'תאר' .השכנים שלנו לא גילו כלל את
מעשינו ,אך אנחנו היינו ,כמובן ,בהתכוננות גמורה .במשך תשע שעות גמרנו
את החריש כולו בעזרת שמונה זוגות של בהמות ,ולא הלכנו הביתה .את ארוחת
הצהריים הביאו לנו על גבי חמורים ,והיום עבר בשקט גמור .באמצעות מדורה
מן התופת הנאצית לכפר עציון בתש"ח 93
