Page 103 - The Third Battalion in_Neat
P. 103
ברמת דוד הוחזקו תחת שלטון צבאי ב"מובלעת" בריטית .גם מחנה עתלית ,מדרום
לחיפה היה במעמד דומה והוחזקו בו אחרוני אנשי המחתרת היהודיים .ב 27-במאי
13 ,1948יום לאחר קום המדינה ,דווח בעיתונות כי "מחנה עתלית מתפרק" ו97-
אסירים עומדים להשתחרר 12 .האסירים האחרונים הועברו למחנה בת-גלים ושוחררו
שם ,ביומה האחרון והסופי של בריטניה בארץ-ישראל -ה 30-ביוני .1948
עם קום המדינה הסתיימו כמעט תשע שנותיו של מחנה עתלית .מי שסבור כי בכך
הגענו לתחנה האחרונה -יגלה בהמשך כי למחנה נכונו עוד עלילות.
המחנה בסכנת הריסה
הצריפים עמדו ריקים רק זמן קצר בלבד .בקיץ 1948הם התמלאו בשבויים -ערבים
מקומיים וחיילי-אויב ממצרים וסוריה .גם במלחמות הבאות ,עד מבצע ליטני ב,1978-
שוכנו בצריפים ,שהלכו והתפוררו ,שבויים ממדינות ערב ומחבלים פלסטינים .שלא
בעיתות מלחמה שימש המחנה ,שהיה בבעלותה של הסוכנות היהודית ,לדיור זמני של
עולים חדשים והיו שכינוהו "שער העלייה ב'".
באמצע שנות ה 70-היה מצבו הכללי של המחנה ירוד ביותר .הסוכנות היהודית
החליטה להרסו והדבר כמעט יצא אל הפועל .הדחפורים נכנסו למתחם המחנה ,אלא
שאז חלה תפנית בעלילה .מספר ד"ר צבי צמרת ,שעמד בראש המכונים לחינוך יהודי-
ציוני (מלי"ץ):
בשנת 1975פעל אחד ממכוני מלי"ץ ביישוב ניר עציון .במסגרת התוכניות
החינוכיות שהתנהלו במכון היו התלמידים מגיעים למחנה המעפילים בעתלית,
כדי ללמוד במתחם ההיסטורי את מורשת ההעפלה כחלק מהמאבק להקמת
המדינה.
באחד הימים קיבלתי שיחת-טלפון בהולה ממנהל המכון בניר עציון ,שסיפר
לי כי דחפורים עלו על שטח המחנה והורסים את צריפיו .הוריתי לו למהר
ולהגיע למקום עם עשרות תלמידים ו"לשכב תחת הדחפורים" ,כדי לעצור בכל
מחיר את ההרס.
עצירת ההרס נתנה זמן לטפל בנושא בצורה יסודית .הבנתי שההוראה הגיעה
מהסוכנות היהודית ,שמטרתה הייתה להקים במקום מסוף למטעני עולים .מיהרתי
למנהל המחלקה לעלייה בסוכנות ,אלוף (מיל ).עוזי נרקיס ,ותבעתי את הפסקת
הרס מחנה עתלית .הפגישה לא עלתה יפה .נרקיס זלזל בצעיר לא מוכר ,כבן ...30
נתתי הוראה לתלמידים בעתלית לעצור את התנועה בכביש החוף הסמוך
למחנה לחצי שעה .למעשה זה היו הדים רבים ורעש גדול בכל המדינה .הופעתי
בתוכנית "בחצי היום" בקול ישראל והסברתי מדוע אסור להרוס את המחנה.
כל אמצעי התקשורת של הימים ההם עסקו בפרשה וח"כ גאולה כהן הגישה
מחנה המעפילים בעתלית 101
לחיפה היה במעמד דומה והוחזקו בו אחרוני אנשי המחתרת היהודיים .ב 27-במאי
13 ,1948יום לאחר קום המדינה ,דווח בעיתונות כי "מחנה עתלית מתפרק" ו97-
אסירים עומדים להשתחרר 12 .האסירים האחרונים הועברו למחנה בת-גלים ושוחררו
שם ,ביומה האחרון והסופי של בריטניה בארץ-ישראל -ה 30-ביוני .1948
עם קום המדינה הסתיימו כמעט תשע שנותיו של מחנה עתלית .מי שסבור כי בכך
הגענו לתחנה האחרונה -יגלה בהמשך כי למחנה נכונו עוד עלילות.
המחנה בסכנת הריסה
הצריפים עמדו ריקים רק זמן קצר בלבד .בקיץ 1948הם התמלאו בשבויים -ערבים
מקומיים וחיילי-אויב ממצרים וסוריה .גם במלחמות הבאות ,עד מבצע ליטני ב,1978-
שוכנו בצריפים ,שהלכו והתפוררו ,שבויים ממדינות ערב ומחבלים פלסטינים .שלא
בעיתות מלחמה שימש המחנה ,שהיה בבעלותה של הסוכנות היהודית ,לדיור זמני של
עולים חדשים והיו שכינוהו "שער העלייה ב'".
באמצע שנות ה 70-היה מצבו הכללי של המחנה ירוד ביותר .הסוכנות היהודית
החליטה להרסו והדבר כמעט יצא אל הפועל .הדחפורים נכנסו למתחם המחנה ,אלא
שאז חלה תפנית בעלילה .מספר ד"ר צבי צמרת ,שעמד בראש המכונים לחינוך יהודי-
ציוני (מלי"ץ):
בשנת 1975פעל אחד ממכוני מלי"ץ ביישוב ניר עציון .במסגרת התוכניות
החינוכיות שהתנהלו במכון היו התלמידים מגיעים למחנה המעפילים בעתלית,
כדי ללמוד במתחם ההיסטורי את מורשת ההעפלה כחלק מהמאבק להקמת
המדינה.
באחד הימים קיבלתי שיחת-טלפון בהולה ממנהל המכון בניר עציון ,שסיפר
לי כי דחפורים עלו על שטח המחנה והורסים את צריפיו .הוריתי לו למהר
ולהגיע למקום עם עשרות תלמידים ו"לשכב תחת הדחפורים" ,כדי לעצור בכל
מחיר את ההרס.
עצירת ההרס נתנה זמן לטפל בנושא בצורה יסודית .הבנתי שההוראה הגיעה
מהסוכנות היהודית ,שמטרתה הייתה להקים במקום מסוף למטעני עולים .מיהרתי
למנהל המחלקה לעלייה בסוכנות ,אלוף (מיל ).עוזי נרקיס ,ותבעתי את הפסקת
הרס מחנה עתלית .הפגישה לא עלתה יפה .נרקיס זלזל בצעיר לא מוכר ,כבן ...30
נתתי הוראה לתלמידים בעתלית לעצור את התנועה בכביש החוף הסמוך
למחנה לחצי שעה .למעשה זה היו הדים רבים ורעש גדול בכל המדינה .הופעתי
בתוכנית "בחצי היום" בקול ישראל והסברתי מדוע אסור להרוס את המחנה.
כל אמצעי התקשורת של הימים ההם עסקו בפרשה וח"כ גאולה כהן הגישה
מחנה המעפילים בעתלית 101
