Page 95 - The Third Battalion in_Neat
P. 95
+צריף מעפילים משוחזר .המעפילים הוחזקו בצריפים מעין אלה שבועות ,חודשים ולעיתים גם שנה
ושנתיים .לא היו להם ארונות כלשהם ואת חפציהם הם הטמינו בצרורות ,שאותם תלו על קרשי הגג
ולרוב גם טרגי .דוגמה אחת ,שאותה סיפר אהרן שורר ,חבר קיבוץ ניר-דוד שהגיע לבקר
קרוב משפחה" :לפתע נשמעה צעקה היסטרית מעבר לגדר הכפולה המסורגת .בפנותי
לשם נתגלה לעיני מראה זה בצדה הפנימי של הגדר :בתוך המחנה עמדה היא ,מעפילה,
ה ֵאם .מעבר לגדר בחוץ עמדו 4ילדים ,כשהקטן בן 9והגדול בן .14ילדיה הם .היא
שלחה אותם ממזרח אירופה ,יותר נכון מרוסיה ,במהלך המלחמה כדי להציל אותם,
לכיוון איראן ,והם הגיעו לארץ במה שייקרא לימים 'ילדי טהרן' .היא נשארה שם .היא
לא ידעה מה קרה להם והם לא ידעו מה קרה לה".
במהלך המלחמה -המשיך שורר בסיפורו -הגיעו הילדים לארץ .האם התגלגלה
בכל הדרכים של מחנות הריכוז ,מחנות מוות ומחנות פליטים .לארץ הגיעה באניית
מעפילים והוכנסה למחנה עתלית .עתה התחילה לחפש את ילדיה -ומצאה אותם.
"הילדים עומדים מולה והם לא מכירים אותה ,את אמם ,גם בגלל צורתה וגם בגלל
השנים שעברו -כמעט חמש שנים מאז שנפרדו .היא צועקת בבכי מר ההופך לצחוק
פראי של אושר .הידיים ,ידי האם ,מנסות להיכנס דרך סריגי הגדר המפותלת .השוטר
היהודי העומד ביניהם ושעונו בידו ,מביט בהם כשעיניו מלאות רחמים ,אך הוא ממלא
את תפקידו הרשמי 10 :דקות עברו ועליכם להזדרז".
בסיומה של הפגישה המרטיטה הזאת ,הילדים לא הכירו את אמם .הם הביטו
כקפואים באישה הצועקת ,שאינם זוכרים אותה ולפתע דווקא הילד הקטן התחיל לבכות
ולצעוק ביידיש' :מאמע ,מאמע!" ("אמא ,אמא!")...
מחנה המעפילים בעתלית 93
ושנתיים .לא היו להם ארונות כלשהם ואת חפציהם הם הטמינו בצרורות ,שאותם תלו על קרשי הגג
ולרוב גם טרגי .דוגמה אחת ,שאותה סיפר אהרן שורר ,חבר קיבוץ ניר-דוד שהגיע לבקר
קרוב משפחה" :לפתע נשמעה צעקה היסטרית מעבר לגדר הכפולה המסורגת .בפנותי
לשם נתגלה לעיני מראה זה בצדה הפנימי של הגדר :בתוך המחנה עמדה היא ,מעפילה,
ה ֵאם .מעבר לגדר בחוץ עמדו 4ילדים ,כשהקטן בן 9והגדול בן .14ילדיה הם .היא
שלחה אותם ממזרח אירופה ,יותר נכון מרוסיה ,במהלך המלחמה כדי להציל אותם,
לכיוון איראן ,והם הגיעו לארץ במה שייקרא לימים 'ילדי טהרן' .היא נשארה שם .היא
לא ידעה מה קרה להם והם לא ידעו מה קרה לה".
במהלך המלחמה -המשיך שורר בסיפורו -הגיעו הילדים לארץ .האם התגלגלה
בכל הדרכים של מחנות הריכוז ,מחנות מוות ומחנות פליטים .לארץ הגיעה באניית
מעפילים והוכנסה למחנה עתלית .עתה התחילה לחפש את ילדיה -ומצאה אותם.
"הילדים עומדים מולה והם לא מכירים אותה ,את אמם ,גם בגלל צורתה וגם בגלל
השנים שעברו -כמעט חמש שנים מאז שנפרדו .היא צועקת בבכי מר ההופך לצחוק
פראי של אושר .הידיים ,ידי האם ,מנסות להיכנס דרך סריגי הגדר המפותלת .השוטר
היהודי העומד ביניהם ושעונו בידו ,מביט בהם כשעיניו מלאות רחמים ,אך הוא ממלא
את תפקידו הרשמי 10 :דקות עברו ועליכם להזדרז".
בסיומה של הפגישה המרטיטה הזאת ,הילדים לא הכירו את אמם .הם הביטו
כקפואים באישה הצועקת ,שאינם זוכרים אותה ולפתע דווקא הילד הקטן התחיל לבכות
ולצעוק ביידיש' :מאמע ,מאמע!" ("אמא ,אמא!")...
מחנה המעפילים בעתלית 93
