Page 147 - קרובים רחוקים
P. 147
המנותחות גונחות ,וצורחות בחד-גוניות מרגיזה :ממע ,מיין בויך! אמה ,בטני,
אימא'לה[ ,בטני -רוסית] ורק אחת מכניסה צביון אישי ,ואחרי מיין בויך מוסיפה:
"און מיינע קרישס[ ...גבי -יידיש].
בפעם ראשונה לימי חיי ראיתי חזיון משונה :בשעה שחולה אחת מתיפחת מכאב,
השאר פורצות בצחוק אדיר .אף צל של השתתפות בצער .לכי ואמרי אחרי זה :רעב
יבין לרעב! וגם את עצמי תפסתי בזה ,שקודם כל מגלה לי הצד המגוחך שבפנים
מעווי עינויים ,ובקול צרוד ,הבלתי אנושי ,מרב בכי []...
ועתה איני זזה (ברוסית) מתוך התרגזות כרונית על שהשלום איננו שלום ,ומתי יהיה,
ואם בכלל יהיה449.
רחל קיבלה פינה ובה שולחן ומנורה כדי שתוכל להמשיך לכתוב ,אך גם בכך התקשתה" :משונה :ספרים
יש לי פה דיני ,ואינני קוראת בהם .אפטיה ארורה אוכלת בי כל חלקה טובה" 450.היא חשה שאין לה
מקום בעולם בית החולים ,וניסתה להמשיך לעבוד וליצור .תחושת הייאוש עולה משירה "להקיץ בבית
החולים".
ְל ָה ִקיץ ּ ְב ֵביתַ -החֹו ִלים ּ ַבּבֹ ֶקר ַהׁ ְשּכֵם,
ִל ְקרַאת יֹום ָט ֵפל ,וְ ָלחּוׁש:
נִנְ ָעצֹות ּ ִב ְבׂ ַשר ְל ָב ֵבְךִ ,הּנָ ֵעץ וְכַרְ ֵסם,
ׁ ִשּנֵי-יֵאּוׁש:
ּ ְבנִ ְק ֵבי רְגָ ִעים חּוט ַחּיִים ָהרָקּוב
ְל ַהׁ ְש ִחיל ּ ְביָד ַחּ ָלׁ ָשה
ׁשּוב וְׁשּוב -
ַמה ּיֵדַע ַהּ ָברִיא ִמּׁ ָש ָעה ַהזֹאת ַהּ ָקׁ ָשה?
ּ ְב ֵביתַ -החֹו ִלים ַאְך ַמ ְחׁ ִשיְך ַהּיֹום
ּוכְ ָבר ַהּ ַליְ ָלה מֻׁ ְש ָלט;
ַא ֲחרָיו יִ ְצנְחּו יָבֹואּו ּ ַבּ ָלאט
ַהּ ִפּיּוס ַהּגָדֹולַ ,הּׁ ָשלֹום;
קֹול ַצ ֲעדֵי ָהרֹו ֵפא ּ ַבּ ְפרֹוזְדֹור יִּׁ ָש ַמע,
וְנָגְ ָעה ּ ְביָדְֵך רַּכֹות
יַד-נֶ ָח ָמה.
ַמה ּיֵדַע ַהּ ָברִיא ִמּׁ ָש ָעה ַהּטֹו ָבה ַהּזֹאת?451
השיר "להקיץ בבית החולים" בכתב ידה של רחל
(באדיבות מכון גנזים)
תקופה שלישית 145
אימא'לה[ ,בטני -רוסית] ורק אחת מכניסה צביון אישי ,ואחרי מיין בויך מוסיפה:
"און מיינע קרישס[ ...גבי -יידיש].
בפעם ראשונה לימי חיי ראיתי חזיון משונה :בשעה שחולה אחת מתיפחת מכאב,
השאר פורצות בצחוק אדיר .אף צל של השתתפות בצער .לכי ואמרי אחרי זה :רעב
יבין לרעב! וגם את עצמי תפסתי בזה ,שקודם כל מגלה לי הצד המגוחך שבפנים
מעווי עינויים ,ובקול צרוד ,הבלתי אנושי ,מרב בכי []...
ועתה איני זזה (ברוסית) מתוך התרגזות כרונית על שהשלום איננו שלום ,ומתי יהיה,
ואם בכלל יהיה449.
רחל קיבלה פינה ובה שולחן ומנורה כדי שתוכל להמשיך לכתוב ,אך גם בכך התקשתה" :משונה :ספרים
יש לי פה דיני ,ואינני קוראת בהם .אפטיה ארורה אוכלת בי כל חלקה טובה" 450.היא חשה שאין לה
מקום בעולם בית החולים ,וניסתה להמשיך לעבוד וליצור .תחושת הייאוש עולה משירה "להקיץ בבית
החולים".
ְל ָה ִקיץ ּ ְב ֵביתַ -החֹו ִלים ּ ַבּבֹ ֶקר ַהׁ ְשּכֵם,
ִל ְקרַאת יֹום ָט ֵפל ,וְ ָלחּוׁש:
נִנְ ָעצֹות ּ ִב ְבׂ ַשר ְל ָב ֵבְךִ ,הּנָ ֵעץ וְכַרְ ֵסם,
ׁ ִשּנֵי-יֵאּוׁש:
ּ ְבנִ ְק ֵבי רְגָ ִעים חּוט ַחּיִים ָהרָקּוב
ְל ַהׁ ְש ִחיל ּ ְביָד ַחּ ָלׁ ָשה
ׁשּוב וְׁשּוב -
ַמה ּיֵדַע ַהּ ָברִיא ִמּׁ ָש ָעה ַהזֹאת ַהּ ָקׁ ָשה?
ּ ְב ֵביתַ -החֹו ִלים ַאְך ַמ ְחׁ ִשיְך ַהּיֹום
ּוכְ ָבר ַהּ ַליְ ָלה מֻׁ ְש ָלט;
ַא ֲחרָיו יִ ְצנְחּו יָבֹואּו ּ ַבּ ָלאט
ַהּ ִפּיּוס ַהּגָדֹולַ ,הּׁ ָשלֹום;
קֹול ַצ ֲעדֵי ָהרֹו ֵפא ּ ַבּ ְפרֹוזְדֹור יִּׁ ָש ַמע,
וְנָגְ ָעה ּ ְביָדְֵך רַּכֹות
יַד-נֶ ָח ָמה.
ַמה ּיֵדַע ַהּ ָברִיא ִמּׁ ָש ָעה ַהּטֹו ָבה ַהּזֹאת?451
השיר "להקיץ בבית החולים" בכתב ידה של רחל
(באדיבות מכון גנזים)
תקופה שלישית 145
