Page 53 - קרובים רחוקים
P. 53
סיכום
הרבע האחרון של המאה ה 19-היה תקופה סוערת ורבת משמעות בהתפתחות הרפואה המודרנית בצפת
ובגליל .בעוד שבתחילת התקופה התבססה הרפואה על מרפאים ומטפלים ללא הכשרה מקצועית
מתאימה ,הרי בשנים האחרונות של המאה ה 19-פעלו בעיר שני בתי חולים קטנים :בית חולים של
האגודה הלונדונית ובו שש מיטות ,ובית החולים הכללי היהודי ובו שמונה מיטות .טופלו גם החולים
במרפאות של המיסיון הסקוטי ,של האגודה הלונדונית ושל בית החולים הכללי היהודי.
בצפת הוקמו בתי מרקחת ,ארגוני סעד ורווחה לחולים ,ובאמצעותם ניתן מענה ,ולו חלקי ,לטיפול
הרפואי בעניי העיר .התושבים זכו לטיפול רפואי מקצועי ומיומן מרופאים מקצועיים ,חלקם בעלי הכשרה
כירורגית ,כמו ד"ר אנדרסון ,המנהל הרפואי של האגודה הלונדונית ,וד"ר כהן ,שעבד בבית החולים
הכללי .בשנים האחרונות של המאה ה 19-פעלו בעיר רופאים נוספים :ד"ר בלידן ,ד"ר פרנקל ,ד"ר ברדש
ועוד רופאים מהמיסיון הסקוטי בהנהגתו של ד"ר וילסון ,ומפעם לפעם צוות רפואי מהמיסיון ההולנדי.
לצד אלה הוכנו התשתיות לבתי חולים .הברון רוטשילד רכש קרקע והחל בתכנון ובהשגת
האישורים הנדרשים .גם האגודה הלונדונית רכשה שטח ,בסמוך לשטח שבבעלות הברון רוטשילד,
במטרה להקים בית חולים מודרני ,וגם היא החלה לתכנן ולפעול במרץ להשגת האישורים הנדרשים.
התנגדותם של ראשי הקהילה היהודית לפעילות הרפואית המיסיונרית הייתה מעורבת .לפעילות
החינוכית הם גילו התנגדות קשה ונחושה -לא רק כלפי בתי הספר של המיסיון ,אלא גם כלפי בית הספר
שהקימו ד"ר בלידן ואשתו בחסות הברון רוטשילד .לעומת זאת ,כלפי הפעילות הרפואית עמדתם הייתה
מתונה יותר ,בהבינם שאין ביכולתם להתחרות במיסיון ולתת כמוהו מענה הולם לביקוש הגדול לטיפולים
רפואיים חינם ,ברמה מקצועית ובהיקף נרחב.
המאבק על הבכורה באספקת שירותי הרפואה עדיין לא הוכרע .המיסיונים התחרו זה בזה ,והיישוב
היהודי נאבק להקמת מערכת רפואית עצמאית שתשחרר את תושבי העיר מתלות בהם .צפת הייתה בשלה
ומוכנה לשלב הבא :הקמת בתי חולים ופריחת הרפואה המודרנית.
תקופה ראשונה 51
הרבע האחרון של המאה ה 19-היה תקופה סוערת ורבת משמעות בהתפתחות הרפואה המודרנית בצפת
ובגליל .בעוד שבתחילת התקופה התבססה הרפואה על מרפאים ומטפלים ללא הכשרה מקצועית
מתאימה ,הרי בשנים האחרונות של המאה ה 19-פעלו בעיר שני בתי חולים קטנים :בית חולים של
האגודה הלונדונית ובו שש מיטות ,ובית החולים הכללי היהודי ובו שמונה מיטות .טופלו גם החולים
במרפאות של המיסיון הסקוטי ,של האגודה הלונדונית ושל בית החולים הכללי היהודי.
בצפת הוקמו בתי מרקחת ,ארגוני סעד ורווחה לחולים ,ובאמצעותם ניתן מענה ,ולו חלקי ,לטיפול
הרפואי בעניי העיר .התושבים זכו לטיפול רפואי מקצועי ומיומן מרופאים מקצועיים ,חלקם בעלי הכשרה
כירורגית ,כמו ד"ר אנדרסון ,המנהל הרפואי של האגודה הלונדונית ,וד"ר כהן ,שעבד בבית החולים
הכללי .בשנים האחרונות של המאה ה 19-פעלו בעיר רופאים נוספים :ד"ר בלידן ,ד"ר פרנקל ,ד"ר ברדש
ועוד רופאים מהמיסיון הסקוטי בהנהגתו של ד"ר וילסון ,ומפעם לפעם צוות רפואי מהמיסיון ההולנדי.
לצד אלה הוכנו התשתיות לבתי חולים .הברון רוטשילד רכש קרקע והחל בתכנון ובהשגת
האישורים הנדרשים .גם האגודה הלונדונית רכשה שטח ,בסמוך לשטח שבבעלות הברון רוטשילד,
במטרה להקים בית חולים מודרני ,וגם היא החלה לתכנן ולפעול במרץ להשגת האישורים הנדרשים.
התנגדותם של ראשי הקהילה היהודית לפעילות הרפואית המיסיונרית הייתה מעורבת .לפעילות
החינוכית הם גילו התנגדות קשה ונחושה -לא רק כלפי בתי הספר של המיסיון ,אלא גם כלפי בית הספר
שהקימו ד"ר בלידן ואשתו בחסות הברון רוטשילד .לעומת זאת ,כלפי הפעילות הרפואית עמדתם הייתה
מתונה יותר ,בהבינם שאין ביכולתם להתחרות במיסיון ולתת כמוהו מענה הולם לביקוש הגדול לטיפולים
רפואיים חינם ,ברמה מקצועית ובהיקף נרחב.
המאבק על הבכורה באספקת שירותי הרפואה עדיין לא הוכרע .המיסיונים התחרו זה בזה ,והיישוב
היהודי נאבק להקמת מערכת רפואית עצמאית שתשחרר את תושבי העיר מתלות בהם .צפת הייתה בשלה
ומוכנה לשלב הבא :הקמת בתי חולים ופריחת הרפואה המודרנית.
תקופה ראשונה 51
