Page 56 - קרובים רחוקים
P. 56
‫‪ 134‬ליוינגסטון‪ ,‬רופא גלילי‪ ,‬עמ' ‪.29‬‬
‫‪ 135‬מיכלין‪ ,‬מעשי רוקחים‪ ,‬עמ' ‪105‬‬

‫‪ 136‬המגיד‪ 25 ,‬באוגוסט ‪.1887‬‬
‫‪ 137‬חבצלת‪ 19 ,‬בפברואר ‪ .1875‬המודעה התפרסמה פעמים מספר בחבצלת ובעיתוני אירופה‪.‬‬

‫‪ 138‬שם‪ 28 ,‬בינואר ‪.1876‬‬
‫‪ 139‬שם‪ 15 ,‬במרץ ‪.1879‬‬
‫‪ 140‬לוי‪ ,‬פרקים‪ ,‬עמ' ‪ ;289‬מיכלין‪ ,‬מעשי רוקחים‪ ,‬עמ' ‪.111-110‬‬
‫‪ 141‬מאיר טובנהויז‪" ,‬איש ירושלים"‪ ,‬הצבי‪ ,‬ז' בחשוון תרמ"ו‪ 16 ,‬באוקטובר ‪ ;1885‬רוגל מציין שעל ד"ר גורפינקל ידוע מעט‪ .‬רוקח כינה אותו "הרופא המהולל"‪,‬‬
‫ואילו הרב שמואל הלר היה ממתנגדיו העיקריים‪" .‬עוד על ראשית הרפואה"‪ ,‬עמ' ‪ ,180‬הערה ‪.12‬‬
‫‪ 142‬מאיר טובנהויז‪-‬מרכוס (‪ )1865-1938‬היה רב‪ ,‬עיתונאי‪ ,‬מתרגם ופעיל חברתי‪ .‬הוא נולד בירושלים‪ .‬אמו ואביו באו ממשפחות רבנים‪ .‬כשהיה בן ‪ 17‬קיבל‬
‫על עצמו את הנתינות העות'מאנית כדי להימנע מגיוס‪ .‬לאחר מכן נשלח לצפת ושם התחתן‪ .‬טובנהויז היה מראשוני הקהילה האשכנזית בצפת‪ ,‬אולם את בניו‬
‫שלח ללמוד בבית הספר של ארגון כי"ח‪ ,‬ואת בנו בכורו שלח ללימודים בבית הספר החקלאי במקוה ישראל‪ .‬מעשיו אלו נחשבו מהפכניים ועוררו את חמתם‬
‫של קנאי צפת‪ .‬אחרי חתונתו התמסר טובנהויז לצורכי ציבור‪ ,‬לעזרה לנצרכים ולקיום הציבור והלאום העברי בעירו‪ .‬הוא נמנה עם המטיפים הראשונים‬
‫ליישוב חי‪ ,‬טבעי ופורח‪ ,‬ולצפת חדשה‪ ,‬מתוקנת ומשוחררת מעול ה"שנוררות" והבטלה‪ .‬טובנהויז היה ממייסדי לשכת "בני ברית" בצפת‪ ,‬וממקימי הגן‬
‫העברי הראשון בעיר שממנו התפתח אחר כך "בית הספר לנערות"‪ .‬הוא גם ייסד את הספרייה הציבורית העברית הראשונה בצפת‪ .‬טובנהויז כתב מאמרים‬
‫בעברית וביידיש‪ ,‬רשימות ופיליטונים שפורסמו בעיתונות העברית‪ :‬הצפירה‪ ,‬המגיד‪ ,‬האור‪ ,‬הצבי‪ ,‬השקפה והיום‪ .‬מאמריו פורסמו תחת שמות העט "המביט"‪,‬‬
‫"הגלילי"‪" ,‬המודיע מצפת" ו"הצופה על פני הגליל"‪ ,‬וכן בשמו ‪" -‬מאיר טובנהויז איש ירושלים"‪.‬‬
‫‪ 143‬טובנהויז‪" ,‬איש ירושלים"‪ ,‬הצבי‪ ,‬ז' בחשוון תרמ"ו‪ 16 ,‬באוקטובר ‪.1885‬‬
‫‪ 144‬טובנהויז‪" ,‬שם; רוגל‪" ,‬עוד על ראשית הרפואה"‪ ,‬עמ' ‪.180‬‬
‫‪ 145‬פינס‪" ,‬שבעה שבועות בגליל"‪ ,‬הצבי‪ 27 ,‬בנובמבר ‪.1885‬‬
‫‪ 146‬שם‪ 12 ,‬באוגוסט ‪.1896‬‬
‫‪ 147‬המליץ‪ 21 ,‬באוקטובר ‪ ;1887‬שם‪ 12 ,‬באוגוסט ‪ ;1896‬שם‪ 2 ,‬בפברואר ‪ 29 ;1887‬במאי ‪.1888‬‬
‫‪ 148‬הצבי‪ 28 ,‬במאי ‪.1886‬‬
‫‪ 149‬פינס‪" ,‬שבעה שבועות בגליל"‪ ,‬הצבי‪ ,‬י"ג בכסלו תרפ"ו‪ 20 ,‬בדצמבר ‪.1885‬‬
‫‪ 150‬הצבי‪ ,‬כ"ח בניסן תרמ"ה‪ 10 ,‬באפריל ‪.1885‬‬
‫‪ 151‬חבצלת‪ 14 ,‬במרץ ‪.1895‬‬
‫‪ 152‬פינס‪" ,‬שבעה שבועות בגליל"‪ ,‬הצבי‪ ,‬י"ג בכסלו תרפ"ו‪ 20 ,‬בדצמבר ‪.1885‬‬
‫‪ 153‬חבצלת‪ 14 ,‬במרץ ‪.1895‬‬
‫‪ 154‬לוי‪ ,‬פרקים‪ ,‬עמ' ‪.289‬‬
‫‪ 155‬ד"ר ישעיהו בלידן (‪ )1927-1847‬היגר בילדותו עם משפחתו מרוסיה לארצות הברית‪ .‬כאשר החליט להתיישב בארץ ישראל נרשם לבית הספר לרבנים‪.‬‬
‫כשהבין שיש בארץ מחסור ברופאים החל ללמוד רפואה באוניברסיטת ניו יורק‪ .‬הוא השתלם בפריז בריפוי מחלות טרופיות ושם פגש את הברון רוטשילד‪.‬‬
‫‪ 156‬הצבי‪ 4 ,‬באפריל ‪.1890‬‬
‫‪ 157‬תשובתו של ד"ר בלידן לכל המבקרים והמשמיצים אותו‪ .‬הצבי‪ 4 ,‬באפריל ‪.1890‬‬
‫‪ 158‬הצפירה‪ 30 ,‬בינואר ‪ ;1887‬המגיד‪ 12 ,‬במאי ‪ .1887‬היום‪ 17 ,‬במרץ ‪.1887‬‬
‫‪ 159‬רוגל‪" ,‬עוד על ראשית הרפואה"‪ ,‬עמ' ‪ ,181‬הערה ‪ ;18‬המליץ‪ ,‬ה' באב תרמ"ז‪.‬‬
‫‪ 160‬לוי‪ ,‬פרקים; הצבי‪ 4 ,‬באפריל‪ ;1890 ,‬המגיד‪ 25 ,‬באוגוסט‪ ;1887 ,‬הצפירה‪ 12 ,‬ביולי ‪ ;1887‬עברי אנכי‪ 25 ,‬באוקטובר ‪ ;1889‬המליץ‪ 29 ,‬ביולי ‪ ;1887‬שם‪21 ,‬‬
‫באוקטובר ‪ ;1887‬שם‪ 10 ,‬בספטמבר ‪.1887‬‬
‫‪ 161‬קול מחזיקי הדת‪ 1 ,‬באוקטובר ‪ ;1887‬חבצלת‪ 28 ,‬במרץ ‪ 1890‬ו‪ 17-‬באוגוסט ‪ ;1888‬המליץ‪ 21 ,‬באוקטובר ‪ ;1887‬עברי אנכי‪ 14 ,‬בספטמבר ‪.1888‬‬
‫‪ 162‬עברי אנכי‪ 10 ,‬בינואר ‪ ,1890‬עמ' ‪ ;5‬חבצלת‪ 7 ,‬במרץ ‪ ;1890‬שם‪ 4 ,‬באפריל ‪ ;1890‬שם‪ 17 ,‬באוגוסט ‪ ;1888‬שם‪ 6 ,‬בדצמבר ‪1886‬‬
‫‪ 163‬שם‪ 17 ,‬באוגוסט ‪ ,1888‬ו‪ 6-‬בדצמבר ‪.1886‬‬
‫‪ 164‬עברי אנכי‪ 11 ,‬במאי ‪ .1888‬הכתבה נכתבה על ידי ישראל קאנעל‪ ,‬שהיה לטענתו אחד מעובדי בית הספר; ד"ר בלידן הועמד לדין לצד ד"ר פרנקל וד"ר‬
‫פאריס באשמה שטיפל ברשלנות בנער בן ‪ 17‬שנפצע מקוץ‪ ,‬והוא נפטר‪ .‬שני הרופאים האחרים סירבו לטפל בנער לאחר שטיפל בו בלידן‪ .‬חבצלת‪18 ,‬‬
‫באוקטובר; עוד דווח על אירוע שבו תושב ראש פינה יוסף פרידמן נפל מסוס‪ ,‬נפצע קשה ומצבו היה אנוש‪ .‬ד"ר בלידן נקרא לטפל בו ולא הצליח‪ .‬למקום‬
‫הוזעק ד"ר פרנקל‪ ,‬היהודי המומר‪ ,‬והצליח להצילו‪ .‬הצפירה‪ 3 ,‬באפריל ‪ ;1887‬שם‪ 12 ,‬ביולי ‪.1887‬‬
‫‪ 165‬מכתב התנצלות מאנשי צפת אל הברון עדמונד ראטהשילד‪ .‬י"ד בסיוון תרמ"ז (‪ .)1887‬באדיבות קדם בית מכירות פומביות‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫‪ 166‬המליץ‪ 21 ,‬באוקטובר ‪ ;1887‬שם‪ 29 ,‬ביולי ‪ ;1887‬הצבי‪ 30 ,‬בספטמבר ‪.1887‬‬
‫‪ 167‬המליץ‪ 21 ,‬במאי ‪ ;1886‬המגיד‪ 25 ,‬באוגוסט ‪.1887‬‬
‫‪ 168‬אברהם יעקב סלוצקי‪" ,‬עצה טובה"‪ ,‬המליץ‪ 21 ,‬במאי ‪.1886‬‬
‫‪ 169‬הצפירה‪ 31 ,‬במרץ ‪ ;1887‬המליץ‪ 28 ,‬באוגוסט ‪.1887‬‬
‫‪ 170‬המליץ‪ 29 ,‬במאי ‪ ;1888‬שם‪ 14 ,‬ביוני ‪ .1888‬בתחילה לא הסכימו הממונים ורבני העיר להנחיה של סעבאג‪ .‬בשלב הבא ניסו לשכנע את ד"ר בלידן בהבטחות‬
‫ובתחבולות שונות לכלול ברשימה גם תושבי צפת שאינם זכאים לתמיכת הקרן‪ .‬בסופו של דבר הם ויתרו על קבלת הכספים והפיצו מכתבי גינוי נגד סעבאג‬
‫והחלטתו‪ ,‬ובכך פגעו בעניי צפת‪ .‬המליץ מצטט קטעים במכתבם‪ ,‬ולפיו "שליחי המיססיאן ביקשו לחלק להם לחם וכסף והם לא חפצו לקבל מידם‪ ,‬ועתה איך‬
‫יקבלו עזר ותמיכה מהאפיקורס בלידען?" כתב העיתון מוסיף שתי הערות‪ :‬האחת ‪ -‬ידוע בצפת שאותם אנשים עצמם שכתבו את המכתב פונים לסיוע‬
‫למיסיון; האחרת ‪ -‬אותם אנשים ניסו לשכנע את בלידן כי יסכים לרשימה שהציגו לו‪ ,‬ואם יסכים "יצרפו אותו למנין ואז הן היה לאדם כשר ועתה המשכיל‬
‫שלא התרצה להם לעשות את מלאכתו רמיה משום הא נעשה לאפיקורס והוגרע כחו מן המיססיאנערן?"‬
‫‪ 171‬המגיד‪ 25 ,‬באוגוסט ‪.1887‬‬
‫‪ 172‬הצבי‪ 31 ,‬בינואר ‪ ,1890‬ו‪ 4-‬באפריל ‪.1890‬‬
‫‪ 173‬המגיד‪ 25 ,‬באוגוסט ‪.1887‬‬
‫‪ 174‬עברי אנכי‪ 10 ,‬בינואר ‪.1890‬‬
‫‪ 175‬מאיר טובנהויז‪" ,‬איש ירושלים"‪ ,‬הצבי‪ ,‬ז' בחשוון תרמ"ו‪ 16 ,‬באוקטובר ‪ .1885‬ראו גם רוגל‪" ,‬עוד על ראשית הרפואה"‪ ,‬עמ' ‪ ,180‬הערה ‪ .13‬ד"ר צבי ברדש‬
‫נולד בווינה ב‪ 1862-‬ושם גם סיים את לימודיו‪ .‬מתוך‪ :‬לוי‪ ,‬פרקים‪ )1998( ,‬הערה ‪ .43‬הוא עלה ארצה ב‪ ,1886-‬שימש כרופא מושבות הברון בגליל והתגורר‬
‫רוב הזמן בצפת‪ .‬בשעת מילוי תפקידו נדבק מטיפוס הבהרות‪ ,‬ונפטר ממחלה זו ב‪ .1916-‬בניגוד למצוין לעיל‪ ,‬לוי טוען שצבי ברדש הגיע לעיר במקום אביו‪,‬‬
‫שהוזמן לשמש כרופא אך דחה את ההצעה בגלל גילו המתקדם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬עמנואל פדהצור כותב כי הרופא ד"ר ברדש הבן היה אהוב על תושבי צפת‪.‬‬
‫במשך השנים הוא השתלב בחייה התרבותיים של העיר‪ ,‬ובביתו הועלתה הצגה שהכינו תלמידות בית הספר לבנות‪ .‬כשרצה לחזור לווינה לא נתנו לו התושבים‬

‫‪ 54‬רחוקים קרובים‬
   51   52   53   54   55   56   57   58   59   60   61