Page 167 - עין לעציון
P. 167
לידי האגודה הציבורית להתיישבות בגוש עציון ,שמושקו הקים למטרה זו .לא הצלחנו אז
לשכנע את המוסדות המיישבים להכיר באלון שבות כיישוב בעל מעמד משפטי עצמאי,
שווה למעמדו של כל קיבוץ או מושב ,כי לא היו לתושבים חלקות אדמה חקלאיות
ומכסות ייצור של לולים ורפתות .ראשי המוסדות המיישבים הסתייגו אידיאולוגית
מהרעיון של התיישבות קהילתית ,שאינה שיתופית ואינה יצרנית ,וגם חששו (ולא בלי
יסוד) מהתפרקות של מושבים וקיבוצים ומהפיכתם ליישובים קהילתיים.
עברו כמה שנים ,בהן עברנו (משפחת בן-נון) לעפרה ,ראשון היישובים בארץ בנימין,
וגיבשנו שם באין מפריע את הדגם הראשון של יישוב קהילתי .רק אחרי המהפך הפוליטי
בבחירות 1977הוכר היישוב הקהילתי כיישוב עצמאי .זו הייתה מהפכה התיישבותית
גדולה הרבה יותר מהמהפך הפוליטי ,והיא שינתה את מפת ההתיישבות בארץ כולה,
גם בגליל ובנגב ,ובפרט באזורי ההר ,עם הקמת המצפים וגושי ההתיישבות הישראלית
בגליל כמו בשומרון ,ולבסוף גם בהרחבות הקהילתיות במושבים ובקיבוצים .המשברים
הכלכליים הגדולים ותהליכי ההפרטה בקיבוצים הביאו לכך ,שדגם היישוב הקהילתי
היה לעוגן ההצלה של ההתיישבות הישראלית בכל הארץ.
אישית ,זכיתי לשבת על האובניים של עיצוב היישוב הקהילתי ולידתו עד ההכרה
בו ,גם באלון שבות וגם בעפרה .כאשר חזרנו לאלון שבות (בקיץ התש"ס) ,כבר היו
ביישוב כמה שכונות קהילתיות.
אלון שבות היה היישוב הקהילתי הראשון בארץ ,אף שההכרה בו כיישוב עצמאי
ומכירת הבתים לתושבים בבעלות מלאה בעקבות הכרה זו התרחשו רק כעבור כמה
שנים ,יחד עם עיצובם של יישובים קהילתיים דומים כמו עפרה ,קדומים וכפר אדומים.
*
שורת הבתים התחתונה ,מהשער אל תוך היישוב ,בתים מצופי אבן ירושלמית ,עטפה
את בתי הישיבה ,העלימה את 'חלוקי הנחל' ,ועיצבה את פני היישוב .משפחות אברכים
שלמדו בישיבה השתכנו בה לצד משפחות ,שבאו לחיות באלון שבות כיישוב ,שיש בו
ישיבה ,ולא בישיבה שהיא היישוב.
אחר כך באו בתי הקומותיים במזרח היישוב של אז ,הלוא הוא מרכז היישוב של
היום .חששנו מבתי הקומות ומהפערים שעלולים להיווצר ,אבל היישוב בחיוניות
הטבעית שבו התגבר על בעיות אלה ועל קשיים גדולים מאלה ,והוכיח שחברה יישובית
קהילתית היא בסיס איתן להתיישבות בכלל ,באלון שבות כמו בכפר עציון ובראש
צורים ,ביישובים חקלאיים עם הרחבות קהילתיות ,כמו ביישובים קהילתיים גדולים
בעלי אופי עירוני למחצה.
בתכנית ההתיישבות הראשונה של 'גוש אמונים' (תכנית 'יש' 60 ,יישובים בהרי
יהודה ושומרון) הכניס חנן פורת עיקרון חשוב גם לגבי יישובים עירוניים גדולים,
שייבנו כ'אשכולות' של שכונות קהילתיות -כל גבעה והמרקם הקהילתי שלה .ידענו
כבר אז על ניסיונות ראשונים להקים מנהלים שכונתיים ומתנ"סים גם בשכונות של
ערים ותיקות ,וחשבנו שזאת נוסחה חיונית לבסיס החברתי בכל סוגי היישובים .כך קמה
אפרת כשרשרת של גבעות עם שכונות קהילתיות ,וכך התפתחה גם אלון שבות לארבע
קהילות -ישיבת הר עציון ,גבעת 'העץ' ,גבעת 'הברכה' וגבעת 'החי"ש' (שנמצאת
עדיין בראשית דרכה).
166עין לעציון
לשכנע את המוסדות המיישבים להכיר באלון שבות כיישוב בעל מעמד משפטי עצמאי,
שווה למעמדו של כל קיבוץ או מושב ,כי לא היו לתושבים חלקות אדמה חקלאיות
ומכסות ייצור של לולים ורפתות .ראשי המוסדות המיישבים הסתייגו אידיאולוגית
מהרעיון של התיישבות קהילתית ,שאינה שיתופית ואינה יצרנית ,וגם חששו (ולא בלי
יסוד) מהתפרקות של מושבים וקיבוצים ומהפיכתם ליישובים קהילתיים.
עברו כמה שנים ,בהן עברנו (משפחת בן-נון) לעפרה ,ראשון היישובים בארץ בנימין,
וגיבשנו שם באין מפריע את הדגם הראשון של יישוב קהילתי .רק אחרי המהפך הפוליטי
בבחירות 1977הוכר היישוב הקהילתי כיישוב עצמאי .זו הייתה מהפכה התיישבותית
גדולה הרבה יותר מהמהפך הפוליטי ,והיא שינתה את מפת ההתיישבות בארץ כולה,
גם בגליל ובנגב ,ובפרט באזורי ההר ,עם הקמת המצפים וגושי ההתיישבות הישראלית
בגליל כמו בשומרון ,ולבסוף גם בהרחבות הקהילתיות במושבים ובקיבוצים .המשברים
הכלכליים הגדולים ותהליכי ההפרטה בקיבוצים הביאו לכך ,שדגם היישוב הקהילתי
היה לעוגן ההצלה של ההתיישבות הישראלית בכל הארץ.
אישית ,זכיתי לשבת על האובניים של עיצוב היישוב הקהילתי ולידתו עד ההכרה
בו ,גם באלון שבות וגם בעפרה .כאשר חזרנו לאלון שבות (בקיץ התש"ס) ,כבר היו
ביישוב כמה שכונות קהילתיות.
אלון שבות היה היישוב הקהילתי הראשון בארץ ,אף שההכרה בו כיישוב עצמאי
ומכירת הבתים לתושבים בבעלות מלאה בעקבות הכרה זו התרחשו רק כעבור כמה
שנים ,יחד עם עיצובם של יישובים קהילתיים דומים כמו עפרה ,קדומים וכפר אדומים.
*
שורת הבתים התחתונה ,מהשער אל תוך היישוב ,בתים מצופי אבן ירושלמית ,עטפה
את בתי הישיבה ,העלימה את 'חלוקי הנחל' ,ועיצבה את פני היישוב .משפחות אברכים
שלמדו בישיבה השתכנו בה לצד משפחות ,שבאו לחיות באלון שבות כיישוב ,שיש בו
ישיבה ,ולא בישיבה שהיא היישוב.
אחר כך באו בתי הקומותיים במזרח היישוב של אז ,הלוא הוא מרכז היישוב של
היום .חששנו מבתי הקומות ומהפערים שעלולים להיווצר ,אבל היישוב בחיוניות
הטבעית שבו התגבר על בעיות אלה ועל קשיים גדולים מאלה ,והוכיח שחברה יישובית
קהילתית היא בסיס איתן להתיישבות בכלל ,באלון שבות כמו בכפר עציון ובראש
צורים ,ביישובים חקלאיים עם הרחבות קהילתיות ,כמו ביישובים קהילתיים גדולים
בעלי אופי עירוני למחצה.
בתכנית ההתיישבות הראשונה של 'גוש אמונים' (תכנית 'יש' 60 ,יישובים בהרי
יהודה ושומרון) הכניס חנן פורת עיקרון חשוב גם לגבי יישובים עירוניים גדולים,
שייבנו כ'אשכולות' של שכונות קהילתיות -כל גבעה והמרקם הקהילתי שלה .ידענו
כבר אז על ניסיונות ראשונים להקים מנהלים שכונתיים ומתנ"סים גם בשכונות של
ערים ותיקות ,וחשבנו שזאת נוסחה חיונית לבסיס החברתי בכל סוגי היישובים .כך קמה
אפרת כשרשרת של גבעות עם שכונות קהילתיות ,וכך התפתחה גם אלון שבות לארבע
קהילות -ישיבת הר עציון ,גבעת 'העץ' ,גבעת 'הברכה' וגבעת 'החי"ש' (שנמצאת
עדיין בראשית דרכה).
166עין לעציון
