Page 166 - עין לעציון
P. 166
גם יישוב עצמאי .הבחורים למדו
מבוקר עד לילה ,ומילאו חובות
של שמירה (בחופשות) ותורנויות
בחדר האוכל .נוסף לעבודתי
כמדריך בישיבה (ציוות חדרים
וחברותות ושיחות אישיות עם
בחורים) ,ומתן שיעורים בישיבה
(מאז ,גם שיעורי תנ"ך) ,שימשתי
כרכז ביטחון שוטף (רב"ש)
וכאחראי על תפקודנו כיישוב.
למשל ,ברישום המכליות שהביאו
מים למיכלי המתכת (הניצבים
עד היום ליד הגדר המערבית,
מעל לשער) .אשתי אסתר הייתה
גם מנהלת מטבח וחדר אוכל,
וגם אם בית ,והבחורים אימצו אחד הבתים הראשונים שהוקמו באלון שבות
את משפחתנו בקשר אישי חם.
בקיץ הגיעו משפחות הר"מים ,הרב יהודה שביב ,הרב אפרים שחור והרב גדעון
פרל ,אך העומס עלינו כמשפחה רבת תפקידים בישיבה שהיא גם יישוב ,רק גדל והלך.
הוקמה גדר משלושה צדדים של היישוב (דרום ,מערב וצפון) ,אך היא
נותרה נותרה פרוצה ממזרח ,בגלל ההתחבטות הקבועה בעניין היקף התפיסה
הביטחונית ,רוב המדרון הדרומי של הגבעה היה טרשי ושומם ,אבל במורד
הצפוני ובשיפולים המזרחיים היו כרמים ,וממשלות ישראל נזהרו מלתפוס
שטחים חקלאיים ,אלא אם הכריעו סיבות ביטחוניות משמעותיות .עד היום
ניכרת תופעה זו באזור גבעת החי"ש .מצב זה הכביד את העומס הביטחוני.
בשנים הראשונות לא יכולנו לנסוע להורינו בחופשות ובחגים ,כי אי אפשר היה
לרוקן את היישוב ,ולכן הבאנו את ההורים אלינו והבחורים סייעו בשמירות ובתפילות.
כעבור שנה וחצי ,ואחרי טראומה שעברנו ,נאלצנו לשדד מערכות -אשתי אסתר
עזבה את כל תפקידיה בישיבה ,וכעבור זמן עברה לעבוד כמורה לתזונה וכלכלת בית
בקרית ארבע .כעבור זמן נוסף חדלתי מתפקידי ההדרכה בישיבה ,ונשארתי רק בתפקיד
הוראה בשיעורי התנ"ך ,שכבר קבעו להם מקום ייחודי בעולם הישיבות הציוניות.
*
בשנת תשל"א ( )1971הוחל בבניית הבתים לגרעין הראשון של משפחות היישוב -על
פי החלטת הממשלה ,ובהדרגה חדלה הישיבה לשאת בעול הבלעדי של היישוב .בשנים
הראשונות היינו צריכים לבנות את מערכת היחסים בין הישיבה לבין היישוב ,שצעד
את צעדיו הראשונים בגיבוש זהותו .איש עדיין לא הכיר אז את המושג 'יישוב קהילתי',
והדגם היחיד של מושקו היה 'מרכז אזורי' (כמו מרכז שפירא במועצה האזורית שפיר),
שבו הבתים היו שייכים למועצה.
לפני הקמתה של המועצה האזורית גוש עציון ,נמסרה בעלות הבתים באלון שבות
בראשית אלון שבות 165
מבוקר עד לילה ,ומילאו חובות
של שמירה (בחופשות) ותורנויות
בחדר האוכל .נוסף לעבודתי
כמדריך בישיבה (ציוות חדרים
וחברותות ושיחות אישיות עם
בחורים) ,ומתן שיעורים בישיבה
(מאז ,גם שיעורי תנ"ך) ,שימשתי
כרכז ביטחון שוטף (רב"ש)
וכאחראי על תפקודנו כיישוב.
למשל ,ברישום המכליות שהביאו
מים למיכלי המתכת (הניצבים
עד היום ליד הגדר המערבית,
מעל לשער) .אשתי אסתר הייתה
גם מנהלת מטבח וחדר אוכל,
וגם אם בית ,והבחורים אימצו אחד הבתים הראשונים שהוקמו באלון שבות
את משפחתנו בקשר אישי חם.
בקיץ הגיעו משפחות הר"מים ,הרב יהודה שביב ,הרב אפרים שחור והרב גדעון
פרל ,אך העומס עלינו כמשפחה רבת תפקידים בישיבה שהיא גם יישוב ,רק גדל והלך.
הוקמה גדר משלושה צדדים של היישוב (דרום ,מערב וצפון) ,אך היא
נותרה נותרה פרוצה ממזרח ,בגלל ההתחבטות הקבועה בעניין היקף התפיסה
הביטחונית ,רוב המדרון הדרומי של הגבעה היה טרשי ושומם ,אבל במורד
הצפוני ובשיפולים המזרחיים היו כרמים ,וממשלות ישראל נזהרו מלתפוס
שטחים חקלאיים ,אלא אם הכריעו סיבות ביטחוניות משמעותיות .עד היום
ניכרת תופעה זו באזור גבעת החי"ש .מצב זה הכביד את העומס הביטחוני.
בשנים הראשונות לא יכולנו לנסוע להורינו בחופשות ובחגים ,כי אי אפשר היה
לרוקן את היישוב ,ולכן הבאנו את ההורים אלינו והבחורים סייעו בשמירות ובתפילות.
כעבור שנה וחצי ,ואחרי טראומה שעברנו ,נאלצנו לשדד מערכות -אשתי אסתר
עזבה את כל תפקידיה בישיבה ,וכעבור זמן עברה לעבוד כמורה לתזונה וכלכלת בית
בקרית ארבע .כעבור זמן נוסף חדלתי מתפקידי ההדרכה בישיבה ,ונשארתי רק בתפקיד
הוראה בשיעורי התנ"ך ,שכבר קבעו להם מקום ייחודי בעולם הישיבות הציוניות.
*
בשנת תשל"א ( )1971הוחל בבניית הבתים לגרעין הראשון של משפחות היישוב -על
פי החלטת הממשלה ,ובהדרגה חדלה הישיבה לשאת בעול הבלעדי של היישוב .בשנים
הראשונות היינו צריכים לבנות את מערכת היחסים בין הישיבה לבין היישוב ,שצעד
את צעדיו הראשונים בגיבוש זהותו .איש עדיין לא הכיר אז את המושג 'יישוב קהילתי',
והדגם היחיד של מושקו היה 'מרכז אזורי' (כמו מרכז שפירא במועצה האזורית שפיר),
שבו הבתים היו שייכים למועצה.
לפני הקמתה של המועצה האזורית גוש עציון ,נמסרה בעלות הבתים באלון שבות
בראשית אלון שבות 165
