Page 194 - עין לעציון
P. 194
‫היאחזות תקוע בראשיתה‬

‫מספיק את המציאות בארץ‪ ,‬תתקשה להחזיק מעמד‪ .‬ואולם‪ ,‬הקבוצה הקטנה עלתה‬
‫על הקרקע והתגלתה כגוף עיקש‪ ,‬שלאט לאט הצליח לצרף אליו אנשים נוספים‪.‬‬
‫אתר היאחזות הנח"ל‪ ,‬שבו נאחזו המתיישבים‪ ,‬הראשונים כלל מספר מבנים‪ ,‬חדר‬
‫אוכל ומטבח‪ ,‬שבו בישלו חברי הקבוצה בתורנות‪ .‬צורת יישוב זו לא ִאפשרה התנהלות‬
‫פרטית של כל יחידה משפחתית‪ .‬תנאי מגורים קשים אלה של קבוצה קטנה ובודדה‬
‫במרחב תרמו לחוסר יציבות ולתחלופה‪ .‬בחודשים הראשונים עדיין חיו המתיישבים‬
‫במקביל לחיילי היאחזות הנח"ל‪ .‬עזיבת החיילים יצרה אתגר חדש של שמירה על‬

‫ביטחון היישוב הבודד והמרוחק‪.‬‬
‫בשלב הראשון לווה היישוב על ידי ועדה מטעם גוש אמונים‪ ,‬שחבריה היו אורי‬
‫אריאל‪ ,‬מוני בן ארי ותמר אדלר‪ .‬חברי הוועדה חששו שבמצב הרעוע שבו הוא נתון‪,‬‬
‫ללא דמות מקומית הלוקחת אחריות על ניהול המקום‪ ,‬היישוב לא יחזיק מעמד‪ .‬הם‬
‫פנו לאינה ומאפה ויניארסקי‪ ,‬שהיו חברים בולטים בקבוצה‪ ,‬וביקשו מהם לעזוב את‬
‫עבודתם הקבועה כמהנדסים מחוץ לתקוע‪ ,‬על מנת להקדיש עצמם לניהולו‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫אינה הפכה למזכירת היישוב‪ ,‬ו ָמא ֶפה ‪ -‬לחצרן‪ .‬כאשר מאפה נשאל מדוע הגיע לתקוע‪,‬‬
‫הוא נהג להשיב‪' :‬כאשר הגעתי לארץ‪ ,‬פגשתי חברי קיבוץ ותיקים שידעו לשוחח‬
‫אתנו ברוסית‪ ,‬והמשפט שחזר על עצמו היה‪ :‬כאשר הגעתי הנה לא היה כאן כלום‪...‬‬

‫יום אחד גם אני רוצה להגיד‪ ,‬שכאשר הגעתי הנה לא היה כאן כלום'‪.‬‬

‫יישוב תקוע ‪193‬‬
   189   190   191   192   193   194   195   196   197   198   199