Page 199 - עין לעציון
P. 199
חשוב ,בשכנעו את ראש הממשלה מנחם בגין לא לפנות את היישוב החדש .העובדה
שמשפחת רוזנפלד השתייכה ל'משפחה הלוחמת' של האצ"ל השפיעה ללא ספק על
קבלת ההחלטות בנושא זה.
בסופו של דבר התגובה לרצח על ידי הקמת יישוב נתפסה כצודקת וכאשר עלה
הנושא בכנסת גם מפלגת העבודה נתנה את הסכמתה .היישוב אמנם הועתק ממרגלות
ההרודיון למקומו של היישוב הנוכחי כפר אלדד ,ולאחר מכן לאתר הקבע .השם
המקורי ,אל-דוד (על שם אלי פרסמן ודוד רוזנפלד) ,לא התקבל על ידי ועדת השמות,
ששינתה את שמו לנוקדים .בעקבות זאת תקוע כבר לא היה יישוב בודד במרחב ,וצורת
התגובה שלו לאירוע הטרור זכתה לאהדה והערכה ביישובי המועצה האזורית גוש
עציון ובמוסדותיה.
תקוע בימי האינתיפאדה הראשונה והשנייה
האינתיפאדה הראשונה ,שראשיתה ב ,1987-גבתה מחיר דמים נמוך יותר מאשר
האינתיפאדה השנייה ,שפרצה ב ,2000-אולם בעיני תושבים רבים הייתה טראומטית
יותר .כמו ביישובים אחרים ,גם בתקוע סברו תושבים רבים שהיחסים עם השכנים
הערבים יכולים להמשיך ולהתנהל על מי מנוחות .תושבי היישוב ערכו קניות בבית
לחם ובבית סאחור ונסעו דרך ערים אלה לקבר רחל ומשם לירושלים .תושבי תקוע
שכנעו את עצמם בתמימות יהודית טיפוסית שלהם זה לא יקרה ,שכן שכניהם היו
בדואים ,שאת חלקם יישב המלך הירדני חוסיין באזור תקופה קצרה לפני מלחמת ששת
הימים ולכן הם לא יתערבו בסכסוך הפוליטי .בית לחם ובית סאחור היו אז ערים
נוצריות ,שבעבר חלק מתושביהן ביקשו להסתפח לישראל .אמנם ערביי הסביבה לא
היו הראשונים להצטרף לאינתיפאדה ,אולם כאשר הצטרפו ,מעשי האיבה לא פסחו
גם על תקוע .ציר הנסיעה דרך בית סאחור לבית לחם ניטש והתנועה הוסטה לדרך
שכונתה 'ציר הזבל' ,בשל המזבלה שהייתה על חלקים ממנה .היא עברה דרך מחנה
שדמה בפאתי בית סאחור .במהלך האינתיפאדה גם הכפר הבדואי זעתרא ,שדרכו עבר
ציר הגישה לירושלים ,הפך לבעייתי מבחינה ביטחונית.
החוויה הקשה בהתמודדות שנדרשה מהתושבים נגעה לתגובות בקרב חלקים
מהציבור הישראלי .באחד הימים נזרקו מכנסייה ,השוכנת לצד הדרך לירושלים ,אבנים
כבדות על כלי-רכב מתקוע .היו מקרים רבים שבהם הגיעו תושבים לירושלים עם
שמשות מנופצות ובמקום לזכות בסימפטיה זכו לגישה מנוכרת .מצד שני ,היישוב
זכה לביקורי הזדהות של מספר חברי כנסת וגם של נשיא המדינה ,חיים הרצוג ,שהגיע
בלוויית אלוף פיקוד המרכז ,עמרם מצנע .בין הבאים היו גם חברי כנסת מהאגף
האקטיביסטי של מפלגת העבודה ,ובראשם רב אלוף (מיל ).מוטה גור ,שאמר שאנשי
היישובים התנהגו באינתיפאדה בדומה להתנהגות העבר של משקי התיישבות העובדת.
לעומת זאת ,האינתיפאדה השנייה הייתה קטלנית יותר מבחינת האבידות בנפש.
היישוב ָשכַל שני נערים ,יוסף אישרן ויעקב מנדל והיישוב השכן נוקדים שכל שלושה
מחבריו .תקוע היה לא פעם תחת ירי מהכפרים בסביבה ונעשה אף ניסיון לירות פצצת
מרגמה לעברו והפגז נפל בתחתית הגבעה העולה לתקוע .כמו כן בוצע ירי ממרגמה
198עין לעציון
שמשפחת רוזנפלד השתייכה ל'משפחה הלוחמת' של האצ"ל השפיעה ללא ספק על
קבלת ההחלטות בנושא זה.
בסופו של דבר התגובה לרצח על ידי הקמת יישוב נתפסה כצודקת וכאשר עלה
הנושא בכנסת גם מפלגת העבודה נתנה את הסכמתה .היישוב אמנם הועתק ממרגלות
ההרודיון למקומו של היישוב הנוכחי כפר אלדד ,ולאחר מכן לאתר הקבע .השם
המקורי ,אל-דוד (על שם אלי פרסמן ודוד רוזנפלד) ,לא התקבל על ידי ועדת השמות,
ששינתה את שמו לנוקדים .בעקבות זאת תקוע כבר לא היה יישוב בודד במרחב ,וצורת
התגובה שלו לאירוע הטרור זכתה לאהדה והערכה ביישובי המועצה האזורית גוש
עציון ובמוסדותיה.
תקוע בימי האינתיפאדה הראשונה והשנייה
האינתיפאדה הראשונה ,שראשיתה ב ,1987-גבתה מחיר דמים נמוך יותר מאשר
האינתיפאדה השנייה ,שפרצה ב ,2000-אולם בעיני תושבים רבים הייתה טראומטית
יותר .כמו ביישובים אחרים ,גם בתקוע סברו תושבים רבים שהיחסים עם השכנים
הערבים יכולים להמשיך ולהתנהל על מי מנוחות .תושבי היישוב ערכו קניות בבית
לחם ובבית סאחור ונסעו דרך ערים אלה לקבר רחל ומשם לירושלים .תושבי תקוע
שכנעו את עצמם בתמימות יהודית טיפוסית שלהם זה לא יקרה ,שכן שכניהם היו
בדואים ,שאת חלקם יישב המלך הירדני חוסיין באזור תקופה קצרה לפני מלחמת ששת
הימים ולכן הם לא יתערבו בסכסוך הפוליטי .בית לחם ובית סאחור היו אז ערים
נוצריות ,שבעבר חלק מתושביהן ביקשו להסתפח לישראל .אמנם ערביי הסביבה לא
היו הראשונים להצטרף לאינתיפאדה ,אולם כאשר הצטרפו ,מעשי האיבה לא פסחו
גם על תקוע .ציר הנסיעה דרך בית סאחור לבית לחם ניטש והתנועה הוסטה לדרך
שכונתה 'ציר הזבל' ,בשל המזבלה שהייתה על חלקים ממנה .היא עברה דרך מחנה
שדמה בפאתי בית סאחור .במהלך האינתיפאדה גם הכפר הבדואי זעתרא ,שדרכו עבר
ציר הגישה לירושלים ,הפך לבעייתי מבחינה ביטחונית.
החוויה הקשה בהתמודדות שנדרשה מהתושבים נגעה לתגובות בקרב חלקים
מהציבור הישראלי .באחד הימים נזרקו מכנסייה ,השוכנת לצד הדרך לירושלים ,אבנים
כבדות על כלי-רכב מתקוע .היו מקרים רבים שבהם הגיעו תושבים לירושלים עם
שמשות מנופצות ובמקום לזכות בסימפטיה זכו לגישה מנוכרת .מצד שני ,היישוב
זכה לביקורי הזדהות של מספר חברי כנסת וגם של נשיא המדינה ,חיים הרצוג ,שהגיע
בלוויית אלוף פיקוד המרכז ,עמרם מצנע .בין הבאים היו גם חברי כנסת מהאגף
האקטיביסטי של מפלגת העבודה ,ובראשם רב אלוף (מיל ).מוטה גור ,שאמר שאנשי
היישובים התנהגו באינתיפאדה בדומה להתנהגות העבר של משקי התיישבות העובדת.
לעומת זאת ,האינתיפאדה השנייה הייתה קטלנית יותר מבחינת האבידות בנפש.
היישוב ָשכַל שני נערים ,יוסף אישרן ויעקב מנדל והיישוב השכן נוקדים שכל שלושה
מחבריו .תקוע היה לא פעם תחת ירי מהכפרים בסביבה ונעשה אף ניסיון לירות פצצת
מרגמה לעברו והפגז נפל בתחתית הגבעה העולה לתקוע .כמו כן בוצע ירי ממרגמה
198עין לעציון
