Page 116 - The Third Battalion in_Neat
P. 116
חיי יום-יום במחנות
כפי שנכתב יותר מפעם אחת בספר זה ,הגיבורים האמיתיים במחנות קפריסין היו לא
המורים ,והמדריכים ,אנשי הג'וינט ,ופעילי ההעפלה והפלמ"ח ,אלא המעפילים עצמם,
אלה שנדונו לחיות במחנות שבועות ואף חודשים ארוכים ,ולעיתים גם שנה ושנתיים.
היה צורך לשם כך באופי חזק ובנכונות לחיי צוותא בתנאים קשים במיוחד.
כדאי לקרוא על החיים במחנות ,כפי שתיארו זאת המעפילים עצמם .מעפיל בשם
אברהם ,שנמנה עם מעפילי "כתריאל יפה" ,אחת האניות הראשונות שאנשיהן גורשו
לקפריסין ,סיפר איך הוא וחבריו הגיעו לקפריסין ,שבורים מההפלגה הממושכת באניית
המעפילים ולאחר המאבק נגד הבריטים ,שכלל הפעלת זרנוקי-מים והשלכת רימוני-
גז .לא היו להם כמעט בגדים .הם היו רטובים ורעדו מקור ,ומיד נזרקו לאוהלים וראו
סביבם גדרות-תיל וזקיפים ,דומים לאלה שהיו "שם" בימי הנאצים .רק זה יכול היה
לשבור את לבו של כל אדם.
אותו מעפיל תיאר איך חבריו והוא התעשתו והתחילו לטפח את רוח החברותא.
חלק גדול מהאנשים הגיעו בקבוצות של תנועות נוער ,מפלגות וגרעינים להתיישבות.
התלכדות זו ,תחושת ה"ביחד" ,סייעה לעצורי קפריסין ו ִאפשרה להם להחזיק מעמד עד
עלייתם ארצה.
לא תמיד עמדו למעפילים הרגשת ה"ביחד" והתקוות לעלייה מהירה לארץ-ישראל.
לא פעם גברו הייאוש והאפאתיה ,והלכי רוח תבוסתניים מחד ומרדניים מאידך השתררו
בחלקים שונים של המחנות .הדברים הגיעו גם לידי שביתות והפגנות -נגד הבריטים
ואף נגד אנשי הסוכנות היהודית והג'וינט.
"המחנות בקפריסין" ,נכתב בדו"ח של הסוכנות היהודית באמצע " ,1947הם מחנות
מעצר ותושביהם הם ,למעשה ,אסירים .גדרות תיל כפולות ,הפנימית גובהה שלושה
מטר ,נשמרות על-ידי חיילים במגדלי שמירה .בלילות בולשים את המחנות זרקורים
גדולים ,כשהמעפילים מצטופפים באוהליהם סביב מעט מנורות הנפט שלהם".
תנאי המחייה היו ברמה נמוכה .בגדי העצורים היו אלה שהביאו איתם והם התבלו
כחלוף הזמן .העצורים תפרו לעצמם בגדים מיריעות האוהלים .שמיכות הצמר שסיפקו
הבריטים נפרמו ומחוטי הצמר סרגו המעפילים סוודרים .המצב הסניטרי היה בכל רע.
לרשות המעפילים עמד בית החולים הבריטי בניקוסיה .משלחת רופאים מארץ-ישראל,
בראשות ד"ר חיים שיבא ,עשתה ככל יכולתה לסייע .משלוחי מזון מהארץ שיפרו
את רמת המזון הבסיסי" .הוועד המיוחד לעזרת עולי קפריסין" שהוקם בארץ-ישראל
העביר משלוחים של מזון ובגדים .קרובי העצורים בארץ שלחו חבילות באופן פרטי.
מבקרים מארץ-ישראל הגיעו לעיתים קרובות .היו אלה שליחי מוסדות ,עיתונאים
ואף קרובי משפחה .רוב המבקרים שהורשו להיכנס למחנות חזרו נרעשים :מצד אחד
מהמצב הקשה ,ומאידך מיכולת העמידה של העצורים.
העיתונאי דוד לאזר מ"מעריב" ביקר במחנות בתקופתם האחרונה .הוא הכתיר את
114ביָם ,ביבשה וגם באוויר
כפי שנכתב יותר מפעם אחת בספר זה ,הגיבורים האמיתיים במחנות קפריסין היו לא
המורים ,והמדריכים ,אנשי הג'וינט ,ופעילי ההעפלה והפלמ"ח ,אלא המעפילים עצמם,
אלה שנדונו לחיות במחנות שבועות ואף חודשים ארוכים ,ולעיתים גם שנה ושנתיים.
היה צורך לשם כך באופי חזק ובנכונות לחיי צוותא בתנאים קשים במיוחד.
כדאי לקרוא על החיים במחנות ,כפי שתיארו זאת המעפילים עצמם .מעפיל בשם
אברהם ,שנמנה עם מעפילי "כתריאל יפה" ,אחת האניות הראשונות שאנשיהן גורשו
לקפריסין ,סיפר איך הוא וחבריו הגיעו לקפריסין ,שבורים מההפלגה הממושכת באניית
המעפילים ולאחר המאבק נגד הבריטים ,שכלל הפעלת זרנוקי-מים והשלכת רימוני-
גז .לא היו להם כמעט בגדים .הם היו רטובים ורעדו מקור ,ומיד נזרקו לאוהלים וראו
סביבם גדרות-תיל וזקיפים ,דומים לאלה שהיו "שם" בימי הנאצים .רק זה יכול היה
לשבור את לבו של כל אדם.
אותו מעפיל תיאר איך חבריו והוא התעשתו והתחילו לטפח את רוח החברותא.
חלק גדול מהאנשים הגיעו בקבוצות של תנועות נוער ,מפלגות וגרעינים להתיישבות.
התלכדות זו ,תחושת ה"ביחד" ,סייעה לעצורי קפריסין ו ִאפשרה להם להחזיק מעמד עד
עלייתם ארצה.
לא תמיד עמדו למעפילים הרגשת ה"ביחד" והתקוות לעלייה מהירה לארץ-ישראל.
לא פעם גברו הייאוש והאפאתיה ,והלכי רוח תבוסתניים מחד ומרדניים מאידך השתררו
בחלקים שונים של המחנות .הדברים הגיעו גם לידי שביתות והפגנות -נגד הבריטים
ואף נגד אנשי הסוכנות היהודית והג'וינט.
"המחנות בקפריסין" ,נכתב בדו"ח של הסוכנות היהודית באמצע " ,1947הם מחנות
מעצר ותושביהם הם ,למעשה ,אסירים .גדרות תיל כפולות ,הפנימית גובהה שלושה
מטר ,נשמרות על-ידי חיילים במגדלי שמירה .בלילות בולשים את המחנות זרקורים
גדולים ,כשהמעפילים מצטופפים באוהליהם סביב מעט מנורות הנפט שלהם".
תנאי המחייה היו ברמה נמוכה .בגדי העצורים היו אלה שהביאו איתם והם התבלו
כחלוף הזמן .העצורים תפרו לעצמם בגדים מיריעות האוהלים .שמיכות הצמר שסיפקו
הבריטים נפרמו ומחוטי הצמר סרגו המעפילים סוודרים .המצב הסניטרי היה בכל רע.
לרשות המעפילים עמד בית החולים הבריטי בניקוסיה .משלחת רופאים מארץ-ישראל,
בראשות ד"ר חיים שיבא ,עשתה ככל יכולתה לסייע .משלוחי מזון מהארץ שיפרו
את רמת המזון הבסיסי" .הוועד המיוחד לעזרת עולי קפריסין" שהוקם בארץ-ישראל
העביר משלוחים של מזון ובגדים .קרובי העצורים בארץ שלחו חבילות באופן פרטי.
מבקרים מארץ-ישראל הגיעו לעיתים קרובות .היו אלה שליחי מוסדות ,עיתונאים
ואף קרובי משפחה .רוב המבקרים שהורשו להיכנס למחנות חזרו נרעשים :מצד אחד
מהמצב הקשה ,ומאידך מיכולת העמידה של העצורים.
העיתונאי דוד לאזר מ"מעריב" ביקר במחנות בתקופתם האחרונה .הוא הכתיר את
114ביָם ,ביבשה וגם באוויר
