Page 137 - The Third Battalion in_Neat
P. 137
של הפלמ"ח ,ואנשיה הרבו לסייר בגליל .הם נהגו לקבל מ"החוליה" את קבוצות
המעפילים שחצו את הגבול ,והוליכו אותם בשבילי ההרים לעבר ביריה ,תוך עקיפת
נקודת הביקורת המנדטורית בראש פינה .אוטובוס שהגיע לביריה או לסביבתה הקרובה
אסף את המעפילים והובילם דרומה.
מבצעים אלה לרוב הצליחו ,אך היו גם כישלונות וגם בעיות בלתי צפויות .במקרה
אחד ,נערה שהגיעה לארץ מסוריה ,רצתה לכתוב להוריה הביתה שיבואו וייקחו אותה.
הסיבה :רבים מאלה שפגשה אמרו לה שוב ושוב" :מותק" ,והיא חשבה ש"מותק" זה
"מּותי" ,ושכל המשוחחים ִאתה מאחלים לה שתמות ...לאחר שהסבירו לה את משמעות
המלה "מותק" ,היא נרגעה.
היו גם טענות ממין אחר :חלק מהמעפילים לא הבינו מי הם אלה שמקבלים את
פניהם .הם חשבו שהפלמ"חאים הם מבריחים מקצועיים שתמורת תשלום כסף יעשו
להם כל מיני שירותים טובים .קרה גם ,שהמעפילים לא הסכימו לאכול בחדר האוכל של
הקיבוץ שאליו הגיעו ,ואמרו :אנחנו רוצים לאכול רק במסעדה .אנחנו אנשים אמידים.
הגדול במבצעי ההעפלה היבשתית מסוריה נערך במהלך שנת 1945ובתחילת
,1946כשהוחלט להעלות מסוריה 1,000ילדים ולהעבירם למוסדות של עליית הנוער,
לקיבוצים ולמושבים" .מבצע האלף" נקראה הפעולה הנועזת הזו ,שהסתיימה בהעלאתם
של ,1,300שכן הלחץ בסוריה היה גדול לקחת עוד ועוד ילדים .בעקבותיהם הגיעו,
לרוב בדרך-לא-דרך ,גם הוריהם.
ההתחלות היו קשות .שליח "המוסד" בדמשק ,יאני אבידוב מנהלל ,עמל קשות כדי
לשכנע את ההורים ,שירשו לילדיהם לצאת לדרך המסוכנת .ההורים ,ועוד יותר מכך
ראשי העדה והרבנים ,חששו מההרפתקה ,מה גם שהשליחים הארצישראלים לא היו
מוכרים ,ולפי ההצעה היה מדובר גם ביציאתן של ילדות ובנות ,דבר שלא נשמע כמותו
בסוריה עד אז.
כשהתברר לאבידוב כי ההתנגדות גדולה ,נקט בתרגיל לא כשר במיוחד .הוא הלך
לשוק ,איתר קבצנים והולכי בטל יהודים ונתן לכל אחד מהם לירה -כסף "גדול" בעת
ההיא -אם יסכים לשלוח את ילדיו לארץ-ישראל בדרכי ההעפלה .כשהגיעה השיירה
הראשונה ליעדה בארץ ,ונתקבלו מכתבים מהילדים ,שכולם מלאי שבח למארגנים
ולתנאים בארץ ,החלו הורים להתעניין איך אפשר לשלוח לארץ גם את ילדיהם.
סיפר יאני אבידוב על אחת מאותן שיירות" :שיירות של 60-50ילדים התקרבו אל
הגבול .קטנים ורזים ואפופי-חרדה .היו נעלמים מעינינו [בצד הסורי] במעטה החשכה
הכבדה .הם ידעו היטב להסתגל לתנאים שבהם נמצאו ולהבין את הסכנות .נשאו בנטל
השתיקה ,העייפות ,והצמא .היו צועדים אילמים ודרוכים .לעיתים קשה היה להבין כיצד
שבט שלם של פעוטות הצליח לעבור בחשאי-חשאין את הגבול".
את הילדים הובילו עד סמוך לגבול נהגים יהודים ששירתו בצבא הבריטי ושעדיין
היו מגויסים עד אמצע .1946הנהגים לא אחת סיכנו את עצמם והיו צפויים ,אם ייתפסו,
למשפט צבאי .על נהג אחד סופר ,שהוביל במכוניתו קבוצת חיילים לסרט בדמשק .הוא
העפלה יבשתית ואווירית 135
המעפילים שחצו את הגבול ,והוליכו אותם בשבילי ההרים לעבר ביריה ,תוך עקיפת
נקודת הביקורת המנדטורית בראש פינה .אוטובוס שהגיע לביריה או לסביבתה הקרובה
אסף את המעפילים והובילם דרומה.
מבצעים אלה לרוב הצליחו ,אך היו גם כישלונות וגם בעיות בלתי צפויות .במקרה
אחד ,נערה שהגיעה לארץ מסוריה ,רצתה לכתוב להוריה הביתה שיבואו וייקחו אותה.
הסיבה :רבים מאלה שפגשה אמרו לה שוב ושוב" :מותק" ,והיא חשבה ש"מותק" זה
"מּותי" ,ושכל המשוחחים ִאתה מאחלים לה שתמות ...לאחר שהסבירו לה את משמעות
המלה "מותק" ,היא נרגעה.
היו גם טענות ממין אחר :חלק מהמעפילים לא הבינו מי הם אלה שמקבלים את
פניהם .הם חשבו שהפלמ"חאים הם מבריחים מקצועיים שתמורת תשלום כסף יעשו
להם כל מיני שירותים טובים .קרה גם ,שהמעפילים לא הסכימו לאכול בחדר האוכל של
הקיבוץ שאליו הגיעו ,ואמרו :אנחנו רוצים לאכול רק במסעדה .אנחנו אנשים אמידים.
הגדול במבצעי ההעפלה היבשתית מסוריה נערך במהלך שנת 1945ובתחילת
,1946כשהוחלט להעלות מסוריה 1,000ילדים ולהעבירם למוסדות של עליית הנוער,
לקיבוצים ולמושבים" .מבצע האלף" נקראה הפעולה הנועזת הזו ,שהסתיימה בהעלאתם
של ,1,300שכן הלחץ בסוריה היה גדול לקחת עוד ועוד ילדים .בעקבותיהם הגיעו,
לרוב בדרך-לא-דרך ,גם הוריהם.
ההתחלות היו קשות .שליח "המוסד" בדמשק ,יאני אבידוב מנהלל ,עמל קשות כדי
לשכנע את ההורים ,שירשו לילדיהם לצאת לדרך המסוכנת .ההורים ,ועוד יותר מכך
ראשי העדה והרבנים ,חששו מההרפתקה ,מה גם שהשליחים הארצישראלים לא היו
מוכרים ,ולפי ההצעה היה מדובר גם ביציאתן של ילדות ובנות ,דבר שלא נשמע כמותו
בסוריה עד אז.
כשהתברר לאבידוב כי ההתנגדות גדולה ,נקט בתרגיל לא כשר במיוחד .הוא הלך
לשוק ,איתר קבצנים והולכי בטל יהודים ונתן לכל אחד מהם לירה -כסף "גדול" בעת
ההיא -אם יסכים לשלוח את ילדיו לארץ-ישראל בדרכי ההעפלה .כשהגיעה השיירה
הראשונה ליעדה בארץ ,ונתקבלו מכתבים מהילדים ,שכולם מלאי שבח למארגנים
ולתנאים בארץ ,החלו הורים להתעניין איך אפשר לשלוח לארץ גם את ילדיהם.
סיפר יאני אבידוב על אחת מאותן שיירות" :שיירות של 60-50ילדים התקרבו אל
הגבול .קטנים ורזים ואפופי-חרדה .היו נעלמים מעינינו [בצד הסורי] במעטה החשכה
הכבדה .הם ידעו היטב להסתגל לתנאים שבהם נמצאו ולהבין את הסכנות .נשאו בנטל
השתיקה ,העייפות ,והצמא .היו צועדים אילמים ודרוכים .לעיתים קשה היה להבין כיצד
שבט שלם של פעוטות הצליח לעבור בחשאי-חשאין את הגבול".
את הילדים הובילו עד סמוך לגבול נהגים יהודים ששירתו בצבא הבריטי ושעדיין
היו מגויסים עד אמצע .1946הנהגים לא אחת סיכנו את עצמם והיו צפויים ,אם ייתפסו,
למשפט צבאי .על נהג אחד סופר ,שהוביל במכוניתו קבוצת חיילים לסרט בדמשק .הוא
העפלה יבשתית ואווירית 135
