Page 105 - קרובים רחוקים
P. 105
טען שבמהלך המלחמה הוא הלווה לגב' פרידמן כספים ותמך בה ,הציג שטרי חוב ושטרות כהוכחה לכך
והגיש נגדה תביעה בסכום של 8,000ליש"ט.
האגודה חששה מאוד מתביעה זאת בהיבט הכלכלי ,אך בעיקר בהיבט התדמיתי ,ויעיד על כך מספר
הפעמים שהנושא עלה בישיבות המועצה .היא עשתה ככל יכולתה כדי שנציגיה לא יהיו מעורבים
באירועים המיוחסים לגב' פרידמן ,וטענה כי לבן-ציון פרידמן ולאשתו לא הייתה ,ואין ,כל חזקה על
הבית ועל החלקה שגב' פרידמן התכוונה להוריש .הבעלות והזכויות על הנכסים הן אך ורק בידי האגודה
הלונדונית ,והיא אכן פעלה במהירות לרישום מחדש שלהם .נציג האגודה הכומר מיטשל בדק את התביעה
ב ,1919-ובחוות הדעת שהגיש קבע כי התביעה כולה מתבססת על רמאות ,זיוף וגנבה ,וכי סלים מארש
ניצל את המצב ששרר בתקופת המלחמה כדי להגדיל את נכסיו האישיים333.
מיטשל ,שחזר בהמשך לירושלים ,ליווה את מועצת האגודה בכל התהליכים המשפטיים והציבוריים
בתביעה זו ובהשלכותיה ,ייצג אותה ויעץ לה .בדיון המשפטי שהתקיים בצפת חויבה גב' פרידמן בדין,
ונדרשה לשלם למארש 2,648ליש"ט .מיטשל חשש שהיא תפשוט רגל ופנה לכומר הרברנד סמפל
( )Sempleמהמיסיון הסקוטי שיעשה עבורה ככל שניתן .ברקע עמדה תביעתו של מארש נגד האגודה
על שהזדרזה לרשום את הנכסים על שמה ,ובכך מנעה ממנו ומאשתו את זכותם לקבל אותם בירושה334.
במהלך משפטי נוסף ,שהתקיים בירושלים ,חויבה גב' פרידמן לשלם למארש עוד 672ליש"ט .בפסק
הדין פטר השופט את האגודה מכל אחריות ,וציין שגב' פרידמן פעלה על דעת עצמה .לאחר סדרה של
התייעצויות ודיונים במועצת האגודה הוחלט להגיע עם מארש לפשרה על כל תיקי התביעה נגד גב'
פרידמן ונגד האגודה ,ובתמורה לפצותו -בלי לקחת אחריות -בסכום של 300ליש"ט .לאחר חודשים
מספר שבהם התעכבה תשובתו של מארש דווח למועצה בישיבתה ב 16-בנובמבר 1923כי ההסדר הושג
ו"המקרה סוכם" -בא על פתרונו335.
בדוח החקירה ששלח מיטשל ללונדון ציין ,בין השאר ,שחלק מההסתבכות של האגודה הלונדונית
בצפת נבע מכך ש"כל התושבים המקומיים האמינו בתוקף בניצחון האולטימטיבי של הגרמנים-טורקים,
ושכתוצאה מכך האנגלים לא יורשו לחזור לתחנת המיסיון" 336.בהמשך המליץ מיטשל למועצה לאייש
בדחיפות את תפקיד ראש המיסיון בצפת ולוודא שיגיע לעיר כמה שיותר מהר .הוא הוסיף כי "הציונים
משקיעים מאמצים רבים ,כדי למנוע מאתנו לחדש את הפעילות הרפואית והחינוכית שלנו" 337.מיטשל
התרשם כי יש אפשרות לחדש את פעילות המיסיון בצפת והעריך את ההזדמנויות שיתלוו אליה ,ו"אי
לכך הוא יקבל בשמחה את המינוי ,שהבעיות הכספיות האלה [שהתגלו בביקורו] מדגישות את הקושי
בעבודה" 338.לסיכום דבריו כתב" :אני ממליץ שוב להשתלט מחדש באופן מידי [על הפעילות בצפת] אלא
אם ד"ר אנדרסון צפוי לשוב [לצפת] באופן מידי"339.
בעקבות הדוח החליטה מועצת האגודה הלונדונית בישיבתה ב 11-ביולי 1919לבחור מיד את ראש
המיסיון בצפת ,ומינתה לתפקיד את פול ניילנד ( ,)Nylandשהיה מופקד על פעילות האגודה בארץ
בימי המלחמה .בדצמבר 1919הגיע ניילנד לצפת ,הזדעזע ממצבם של מבני האגודה בעיר ,וכך כתב" :כל
הפעילות של בתי הספר ,בית החולים ,חנות הספרים וכו' ,שהייתה כה מוצלחת לפני המלחמה ,קפאה.
ברוב המקרים המשמעות היא להתחיל מחדש"341.
בד בבד נקרא ד"ר אנדרסון לשוב לצפת במטרה לשקם את הפעילות הרפואית בה ולחדש אותה.
אנדרסון הסכים להגיע לצפת לתקופה מוגבלת ,וב 8-בדצמבר 1919הודיע לבתו שהוא עומד לצאת לדרך
לארץ ישראל .והוא אכן יצא .הוא הגיע לאלכסנדריה שבמצרים ב 15-בדצמבר והתארח יומיים בבית
חברים .משם תכנן להמשיך ברכבת לחיפה ,וקיווה לחגוג את חג המולד בצפת .אלא שהמסילה ממצרים
תקופה שנייה 103
והגיש נגדה תביעה בסכום של 8,000ליש"ט.
האגודה חששה מאוד מתביעה זאת בהיבט הכלכלי ,אך בעיקר בהיבט התדמיתי ,ויעיד על כך מספר
הפעמים שהנושא עלה בישיבות המועצה .היא עשתה ככל יכולתה כדי שנציגיה לא יהיו מעורבים
באירועים המיוחסים לגב' פרידמן ,וטענה כי לבן-ציון פרידמן ולאשתו לא הייתה ,ואין ,כל חזקה על
הבית ועל החלקה שגב' פרידמן התכוונה להוריש .הבעלות והזכויות על הנכסים הן אך ורק בידי האגודה
הלונדונית ,והיא אכן פעלה במהירות לרישום מחדש שלהם .נציג האגודה הכומר מיטשל בדק את התביעה
ב ,1919-ובחוות הדעת שהגיש קבע כי התביעה כולה מתבססת על רמאות ,זיוף וגנבה ,וכי סלים מארש
ניצל את המצב ששרר בתקופת המלחמה כדי להגדיל את נכסיו האישיים333.
מיטשל ,שחזר בהמשך לירושלים ,ליווה את מועצת האגודה בכל התהליכים המשפטיים והציבוריים
בתביעה זו ובהשלכותיה ,ייצג אותה ויעץ לה .בדיון המשפטי שהתקיים בצפת חויבה גב' פרידמן בדין,
ונדרשה לשלם למארש 2,648ליש"ט .מיטשל חשש שהיא תפשוט רגל ופנה לכומר הרברנד סמפל
( )Sempleמהמיסיון הסקוטי שיעשה עבורה ככל שניתן .ברקע עמדה תביעתו של מארש נגד האגודה
על שהזדרזה לרשום את הנכסים על שמה ,ובכך מנעה ממנו ומאשתו את זכותם לקבל אותם בירושה334.
במהלך משפטי נוסף ,שהתקיים בירושלים ,חויבה גב' פרידמן לשלם למארש עוד 672ליש"ט .בפסק
הדין פטר השופט את האגודה מכל אחריות ,וציין שגב' פרידמן פעלה על דעת עצמה .לאחר סדרה של
התייעצויות ודיונים במועצת האגודה הוחלט להגיע עם מארש לפשרה על כל תיקי התביעה נגד גב'
פרידמן ונגד האגודה ,ובתמורה לפצותו -בלי לקחת אחריות -בסכום של 300ליש"ט .לאחר חודשים
מספר שבהם התעכבה תשובתו של מארש דווח למועצה בישיבתה ב 16-בנובמבר 1923כי ההסדר הושג
ו"המקרה סוכם" -בא על פתרונו335.
בדוח החקירה ששלח מיטשל ללונדון ציין ,בין השאר ,שחלק מההסתבכות של האגודה הלונדונית
בצפת נבע מכך ש"כל התושבים המקומיים האמינו בתוקף בניצחון האולטימטיבי של הגרמנים-טורקים,
ושכתוצאה מכך האנגלים לא יורשו לחזור לתחנת המיסיון" 336.בהמשך המליץ מיטשל למועצה לאייש
בדחיפות את תפקיד ראש המיסיון בצפת ולוודא שיגיע לעיר כמה שיותר מהר .הוא הוסיף כי "הציונים
משקיעים מאמצים רבים ,כדי למנוע מאתנו לחדש את הפעילות הרפואית והחינוכית שלנו" 337.מיטשל
התרשם כי יש אפשרות לחדש את פעילות המיסיון בצפת והעריך את ההזדמנויות שיתלוו אליה ,ו"אי
לכך הוא יקבל בשמחה את המינוי ,שהבעיות הכספיות האלה [שהתגלו בביקורו] מדגישות את הקושי
בעבודה" 338.לסיכום דבריו כתב" :אני ממליץ שוב להשתלט מחדש באופן מידי [על הפעילות בצפת] אלא
אם ד"ר אנדרסון צפוי לשוב [לצפת] באופן מידי"339.
בעקבות הדוח החליטה מועצת האגודה הלונדונית בישיבתה ב 11-ביולי 1919לבחור מיד את ראש
המיסיון בצפת ,ומינתה לתפקיד את פול ניילנד ( ,)Nylandשהיה מופקד על פעילות האגודה בארץ
בימי המלחמה .בדצמבר 1919הגיע ניילנד לצפת ,הזדעזע ממצבם של מבני האגודה בעיר ,וכך כתב" :כל
הפעילות של בתי הספר ,בית החולים ,חנות הספרים וכו' ,שהייתה כה מוצלחת לפני המלחמה ,קפאה.
ברוב המקרים המשמעות היא להתחיל מחדש"341.
בד בבד נקרא ד"ר אנדרסון לשוב לצפת במטרה לשקם את הפעילות הרפואית בה ולחדש אותה.
אנדרסון הסכים להגיע לצפת לתקופה מוגבלת ,וב 8-בדצמבר 1919הודיע לבתו שהוא עומד לצאת לדרך
לארץ ישראל .והוא אכן יצא .הוא הגיע לאלכסנדריה שבמצרים ב 15-בדצמבר והתארח יומיים בבית
חברים .משם תכנן להמשיך ברכבת לחיפה ,וקיווה לחגוג את חג המולד בצפת .אלא שהמסילה ממצרים
תקופה שנייה 103
