Page 109 - קרובים רחוקים
P. 109
משאביה הכספיים של האגודה (גירעון מתמשך של אלפי ליש"ט) ,מהכסף הרב שנדרש לשיקום המבנים
שלה ,וכן מהמאבק המשפטי שהיה כרוך ,כמתואר לעיל ,בהסתבכותה של גב' פרידמן וליווה את הפעילות
בצפת בשנים שלאחר סיום המלחמה364.
נוסף לצבר נסיבות אלו ,הסיבה המרכזית להחלטת האגודה הלונדונית לסיים את פעילותה הכוללת
והרפואית בצפת הייתה ,כנראה ,הצלחתו הרבה של בית החולים רוטשילד-הדסה ,שפעל בקרבת מקום
ונתן באותה תקופה מענה רפואי הולם לתושבי העיר והסביבה .צירוף כל הנסיבות האלו הביא לעיכוב
התכניות לחידוש פעילותו של בית החולים ,והתורמים נתבקשו להסב את תרומתם מצפת לבית החולים
של האגודה בירושלים365.
ד"ר אנדרסון ,ממקום מושבו בבריטניה ,נותר נחוש בדעתו שאין להפסיק את הפעילות הרפואית
בצפת .במאמר שפרסם כבר ב 1921-בירחון האגודה כתב בזכות "השליחות הרפואית" ,וטען כי אף
שהפעילות הרפואית היא היקרה ביותר מכלל פעילויות האגודה הלונדונית ,הרי לאור השפעותיה על
עמדות היהודים כלפי הנצרות היא מצדיקה את עלותה .אנדרסון הדגיש כי אף שלמיטב ידיעתו הארגון
"האמריקני הציוני" (כלומר הדסה) משקיע בכל שנה סכומי עתק בפיתוח מערכת הבריאות בארץ בכלל
ובצפת בפרט (לדבריו 60 -אלף ליש"ט בארץ ישראל ,ומהן 13אלף ליש"ט בצפת) ,הוא סבור כי האגודה
הלונדונית חייבת להמשיך את פעילותה הרפואית בישראל .זאת במיוחד כשארץ ישראל "נפתחה מחדש",
והאגודה הייתה חלוצת פיתוח שירותי הרפואה בה366.
גם ד"ר קורבט נרתם לדיון הציבורי ,ואף הוא כתב מאמר פילוסופי דתי המחזק ומצדיק את חשיבותה
של הפעילות המיסיונרית הרפואית בפלסטינה 367.משהתקבלה ההחלטה לסיים את הפעילות בצפת שלח
ד"ר אנדרסון ב 10-במרץ 1922מכתב ובו הביע את מורת רוחו מן ההחלטה ומחה נגדה 368.האגודה
הלונדונית דחתה את עמדתו והמשיכה לבדוק אפשרויות למכירת נכסיה בעיר.
השמועה על האפשרות ש"האגודה הלונדונית" עומדת לסיים את פעילותה בצפת התפשטה בעיר.
קבוצת תושבים מקומיים פנתה בעצומה אל מועצת האגודה ודחקה בה לא למכור את נכסיה ,כדי שמבנה
בית החולים ימשיך לשמש כבית חולים 369.על פי כמה עדויות הורתה הנהלת הדסה למנהל בית החולים
שלה ד"ר גרי לבדוק את נכונות השמועה שלפיה מיסיון האגודה הלונדונית עומד להפסיק את פעילותו
החינוכית והרפואית בעיר ,ואם ימצא שהיא נכונה -לבחון את האפשרות לקנות או לחכור את המבנים
שהיו ברשותו .ייתכן שהדסה שקלה לרכוש את בית החולים האנגליקני ,אך העסקה לא יצאה אל הפועל370.
רוכש פוטנציאלי לנכסים בצפת היה המיסיון הסקוטי ,אשר החליט ,כאמור ,לבסס את פעילותו
החינוכית והאוונגליסטית בעיר .ב 26-באפריל 1922נפגשו בלונדון נציגי מועצת האגודה עם משלחת
של המיסיון הסקוטי במטרה לדון באפשרות למכור למיסיון את נכסי האגודה .הסכום שדרשה האגודה
עבור רכישת כל הנכסים כמקשה אחת היה 22,037ליש"ט ,בהתאם להערכת השמאי שהזמינה 367.ההערכה
הנגדית של הסקוטים הייתה 18אלף ליש"ט372.
המיסיון הסקוטי התבקש להצהיר על עמדתו הסופית בעניין רכישת הנכסים והודיע שאינו יכול לקבל
את הצעתה של האגודה 373.כתוצאה מכך נתנה המועצה הנחיה לנסות לאתר קונה אחר .הבישוף של
האגודה הלונדונית העריך שאפשר יהיה למכור או להשכיר את הנכסים כבתי נופש או למטרות דומות.
בפועל ,נציגי האגודה בארץ ישראל ובצפת הודיעו למועצה שהקונים האפשריים היחידים לרכוש בצפת
הם יהודים 374.לאחר התלבטויות רבות החליטה מועצת האגודה הלונדונית בישיבתה ביום 20באוקטובר
1922למכור את נכסיה בצפת למיסיון הסקוטי ,בכפוף לכמה התניות והסתייגויות .נוסח ההחלטה היה
כדלקמן:
תקופה שנייה 107
שלה ,וכן מהמאבק המשפטי שהיה כרוך ,כמתואר לעיל ,בהסתבכותה של גב' פרידמן וליווה את הפעילות
בצפת בשנים שלאחר סיום המלחמה364.
נוסף לצבר נסיבות אלו ,הסיבה המרכזית להחלטת האגודה הלונדונית לסיים את פעילותה הכוללת
והרפואית בצפת הייתה ,כנראה ,הצלחתו הרבה של בית החולים רוטשילד-הדסה ,שפעל בקרבת מקום
ונתן באותה תקופה מענה רפואי הולם לתושבי העיר והסביבה .צירוף כל הנסיבות האלו הביא לעיכוב
התכניות לחידוש פעילותו של בית החולים ,והתורמים נתבקשו להסב את תרומתם מצפת לבית החולים
של האגודה בירושלים365.
ד"ר אנדרסון ,ממקום מושבו בבריטניה ,נותר נחוש בדעתו שאין להפסיק את הפעילות הרפואית
בצפת .במאמר שפרסם כבר ב 1921-בירחון האגודה כתב בזכות "השליחות הרפואית" ,וטען כי אף
שהפעילות הרפואית היא היקרה ביותר מכלל פעילויות האגודה הלונדונית ,הרי לאור השפעותיה על
עמדות היהודים כלפי הנצרות היא מצדיקה את עלותה .אנדרסון הדגיש כי אף שלמיטב ידיעתו הארגון
"האמריקני הציוני" (כלומר הדסה) משקיע בכל שנה סכומי עתק בפיתוח מערכת הבריאות בארץ בכלל
ובצפת בפרט (לדבריו 60 -אלף ליש"ט בארץ ישראל ,ומהן 13אלף ליש"ט בצפת) ,הוא סבור כי האגודה
הלונדונית חייבת להמשיך את פעילותה הרפואית בישראל .זאת במיוחד כשארץ ישראל "נפתחה מחדש",
והאגודה הייתה חלוצת פיתוח שירותי הרפואה בה366.
גם ד"ר קורבט נרתם לדיון הציבורי ,ואף הוא כתב מאמר פילוסופי דתי המחזק ומצדיק את חשיבותה
של הפעילות המיסיונרית הרפואית בפלסטינה 367.משהתקבלה ההחלטה לסיים את הפעילות בצפת שלח
ד"ר אנדרסון ב 10-במרץ 1922מכתב ובו הביע את מורת רוחו מן ההחלטה ומחה נגדה 368.האגודה
הלונדונית דחתה את עמדתו והמשיכה לבדוק אפשרויות למכירת נכסיה בעיר.
השמועה על האפשרות ש"האגודה הלונדונית" עומדת לסיים את פעילותה בצפת התפשטה בעיר.
קבוצת תושבים מקומיים פנתה בעצומה אל מועצת האגודה ודחקה בה לא למכור את נכסיה ,כדי שמבנה
בית החולים ימשיך לשמש כבית חולים 369.על פי כמה עדויות הורתה הנהלת הדסה למנהל בית החולים
שלה ד"ר גרי לבדוק את נכונות השמועה שלפיה מיסיון האגודה הלונדונית עומד להפסיק את פעילותו
החינוכית והרפואית בעיר ,ואם ימצא שהיא נכונה -לבחון את האפשרות לקנות או לחכור את המבנים
שהיו ברשותו .ייתכן שהדסה שקלה לרכוש את בית החולים האנגליקני ,אך העסקה לא יצאה אל הפועל370.
רוכש פוטנציאלי לנכסים בצפת היה המיסיון הסקוטי ,אשר החליט ,כאמור ,לבסס את פעילותו
החינוכית והאוונגליסטית בעיר .ב 26-באפריל 1922נפגשו בלונדון נציגי מועצת האגודה עם משלחת
של המיסיון הסקוטי במטרה לדון באפשרות למכור למיסיון את נכסי האגודה .הסכום שדרשה האגודה
עבור רכישת כל הנכסים כמקשה אחת היה 22,037ליש"ט ,בהתאם להערכת השמאי שהזמינה 367.ההערכה
הנגדית של הסקוטים הייתה 18אלף ליש"ט372.
המיסיון הסקוטי התבקש להצהיר על עמדתו הסופית בעניין רכישת הנכסים והודיע שאינו יכול לקבל
את הצעתה של האגודה 373.כתוצאה מכך נתנה המועצה הנחיה לנסות לאתר קונה אחר .הבישוף של
האגודה הלונדונית העריך שאפשר יהיה למכור או להשכיר את הנכסים כבתי נופש או למטרות דומות.
בפועל ,נציגי האגודה בארץ ישראל ובצפת הודיעו למועצה שהקונים האפשריים היחידים לרכוש בצפת
הם יהודים 374.לאחר התלבטויות רבות החליטה מועצת האגודה הלונדונית בישיבתה ביום 20באוקטובר
1922למכור את נכסיה בצפת למיסיון הסקוטי ,בכפוף לכמה התניות והסתייגויות .נוסח ההחלטה היה
כדלקמן:
תקופה שנייה 107
