Page 39 - קרובים רחוקים
P. 39
בנייתה של המרפאה הייתה מוקד לחיכוך בין המיסיון הסקוטי לבין היישוב היהודי בצפת .היא נבנתה
ממערב לדרך הראשית ,רחוב היהודים ,בגבול מבנה בית החולים היהודי על שם אטלינגר ,ששופץ וחודש
באותה תקופה .במטרה ליצור גישה לרחוב היהודים ,ובהתאם להיתר הבנייה שקיבל המיסיון מן השלטונות,
נהרסו חלק מחומת הגן ומהמדרגות של בית החולים היהודי .ערעורם של ראשי הקהילה היהודית וראשי
ועד בית החולים היהודי נגד הבנייה לא עלה יפה ,והמיסיון הסקוטי המשיך בביצוע תכניתו.
בתגובה לכך ארגנו ראשי ועד בית החולים ומקימו מרדכי אדלמן בין מאתיים ל 300-איש מבני
הקהילה ,ואלה הביאו למקום כלי עבודה והחלו לשקם את החומה .הם עבדו תחת גשם שוטף ,לנגד עיניהם
של אנשי המיסיון הסקוטי .המיסיון פנה מיד למושל העיר בבקשה להורות ליהודים להפסיק את עבודתם.
ראשי היישוב היהודי סירבו לבקשת המושל להיכנס לבית המרפאות של המיסיון ולדון עמו בנושא .הם
לא נענו גם לקריאת נציגו להפסיק את העבודה ,ואנשי הקהילה המשיכו בבנייה .רק לאחר שמושל העיר
נתן אישור לבנות מחדש את חומת בית החולים היהודי ונציגיו אכן התחילו לעשות זאת ,התפזרו היהודים
וחזרו לבתיהם114.
אירוע זה ,שהיה חריג בנוף של צפת באותה תקופה ,עורר גאווה ביישוב היהודי" :הפעם הראו אחינו
פה לדעת ,כי אש דת קדש מלאה חדרי לבם ,ויש בכח ניצוץ אחד לפחת אותה בלבם לקנא קנאת כבוד עמם
ודתם הקדושה" 115.אמנם תחושת הניצחון שליוותה את האירוע הביאה להידוק החרם על אנשי המיסיון
ועל הבאים בשעריו ,אבל למרות זאת "דאבון נפשנו נמצאים גם רבים מבני עמינו מתנגדים לזה [לחרם].
וגם אנחנו לא נוכל להכחיד ,כי אמנם קרבן גדול תקריב עדתנו על מזבח קנאת כבודם זה .כי באמת חסר
לנו בית חולים גדול"116.
האגודה הלונדונית הגיבה למהלכי המיסיון הסקוטי ברכישת חלקת קרקע בצפון העיר כדי להקים בית
חולים קבוע ,ועד מהרה החלה לבנות עליה את בית הרופא ואת בית מרפאות החוץ .בנייתם הסתיימה
בשנת .1900עד לבניית בית החולים הקבוע פתחה האגודה בשנת 1896בית חולים זמני ובו שש מיטות.
מהלכים אלו התבררו כמשמעותיים מאוד לשמירת בכורתה בצפת ,ועל כך ארחיב בהמשך.
מצבם הבריאותי של תושבי צפת בסוף המאה ה 19-ובתחילת המאה ה-עשרים היה בכי רע .מחלות
ומגפות פרצו תכופות ,ופעילותם של שני המיסיונים מצביעה על גידול מתמשך בביקוש לטיפול רפואי.
נתוני המיסיון הסקוטי מלמדים שב 1887-הגיעו לטיפול במרפאה 6,000חולים .במחצית השנייה של שנת
1896טופלו שם 6,372חולים -מהם 5,095יהודים ו 1,277-מוסלמים ואחרים .מספר הטיפולים עלה
בעקביות והגיע לכ 19-אלף בשנת ,1900ולשיא של כ 31-אלף בשנת .1903מגמה זו באה לידי ביטוי
גם בפעילות שירותי הרפואה של "האגודה הלונדונית" :מספר המטופלים במרפאות החוץ עלה בין השנים
1898ל 1901-מ 5,383-ל ,12,237-ומספר האשפוזים גדל בשנים אלו מ 53-ל .87-מרבית המטופלים
היו יהודים.
ההגמוניה הרפואית הוכרעה לטובת האגודה הלונדונית רק בשנת ,1904כשפתחה את בית החולים
המודרני שלה במתחם הצפוני בצפת .המיסיון הסקוטי היה שרוי באותה תקופה במשבר .סאוטר ,ראש
המשלחת בטבריה ,נפטר והותיר אחריו חלל גדול ,וביוני 1905התפטר ד"ר וילסון .וילסון סיים תקופת
שירות של 12שנה במיסיון הסקוטי ,ועמד באותה עת בראש המיסיון הרפואי הסקוטי בצפת .לאחר
התפטרותו נפסקה הפעילות הרפואית של המיסיון בעיר .אין כל ספק שמאבקה של האגודה הלונדונית
במיסיון הסקוטי האיץ את התהליכים הללו והיה אחד הגורמים להתפתחות שירותי הרפואה שלה בצפת
בתקופה שמתחילת שנות השמונים של המאה ה 19-ועד מלחמת העולם הראשונה.
תקופה ראשונה 37
ממערב לדרך הראשית ,רחוב היהודים ,בגבול מבנה בית החולים היהודי על שם אטלינגר ,ששופץ וחודש
באותה תקופה .במטרה ליצור גישה לרחוב היהודים ,ובהתאם להיתר הבנייה שקיבל המיסיון מן השלטונות,
נהרסו חלק מחומת הגן ומהמדרגות של בית החולים היהודי .ערעורם של ראשי הקהילה היהודית וראשי
ועד בית החולים היהודי נגד הבנייה לא עלה יפה ,והמיסיון הסקוטי המשיך בביצוע תכניתו.
בתגובה לכך ארגנו ראשי ועד בית החולים ומקימו מרדכי אדלמן בין מאתיים ל 300-איש מבני
הקהילה ,ואלה הביאו למקום כלי עבודה והחלו לשקם את החומה .הם עבדו תחת גשם שוטף ,לנגד עיניהם
של אנשי המיסיון הסקוטי .המיסיון פנה מיד למושל העיר בבקשה להורות ליהודים להפסיק את עבודתם.
ראשי היישוב היהודי סירבו לבקשת המושל להיכנס לבית המרפאות של המיסיון ולדון עמו בנושא .הם
לא נענו גם לקריאת נציגו להפסיק את העבודה ,ואנשי הקהילה המשיכו בבנייה .רק לאחר שמושל העיר
נתן אישור לבנות מחדש את חומת בית החולים היהודי ונציגיו אכן התחילו לעשות זאת ,התפזרו היהודים
וחזרו לבתיהם114.
אירוע זה ,שהיה חריג בנוף של צפת באותה תקופה ,עורר גאווה ביישוב היהודי" :הפעם הראו אחינו
פה לדעת ,כי אש דת קדש מלאה חדרי לבם ,ויש בכח ניצוץ אחד לפחת אותה בלבם לקנא קנאת כבוד עמם
ודתם הקדושה" 115.אמנם תחושת הניצחון שליוותה את האירוע הביאה להידוק החרם על אנשי המיסיון
ועל הבאים בשעריו ,אבל למרות זאת "דאבון נפשנו נמצאים גם רבים מבני עמינו מתנגדים לזה [לחרם].
וגם אנחנו לא נוכל להכחיד ,כי אמנם קרבן גדול תקריב עדתנו על מזבח קנאת כבודם זה .כי באמת חסר
לנו בית חולים גדול"116.
האגודה הלונדונית הגיבה למהלכי המיסיון הסקוטי ברכישת חלקת קרקע בצפון העיר כדי להקים בית
חולים קבוע ,ועד מהרה החלה לבנות עליה את בית הרופא ואת בית מרפאות החוץ .בנייתם הסתיימה
בשנת .1900עד לבניית בית החולים הקבוע פתחה האגודה בשנת 1896בית חולים זמני ובו שש מיטות.
מהלכים אלו התבררו כמשמעותיים מאוד לשמירת בכורתה בצפת ,ועל כך ארחיב בהמשך.
מצבם הבריאותי של תושבי צפת בסוף המאה ה 19-ובתחילת המאה ה-עשרים היה בכי רע .מחלות
ומגפות פרצו תכופות ,ופעילותם של שני המיסיונים מצביעה על גידול מתמשך בביקוש לטיפול רפואי.
נתוני המיסיון הסקוטי מלמדים שב 1887-הגיעו לטיפול במרפאה 6,000חולים .במחצית השנייה של שנת
1896טופלו שם 6,372חולים -מהם 5,095יהודים ו 1,277-מוסלמים ואחרים .מספר הטיפולים עלה
בעקביות והגיע לכ 19-אלף בשנת ,1900ולשיא של כ 31-אלף בשנת .1903מגמה זו באה לידי ביטוי
גם בפעילות שירותי הרפואה של "האגודה הלונדונית" :מספר המטופלים במרפאות החוץ עלה בין השנים
1898ל 1901-מ 5,383-ל ,12,237-ומספר האשפוזים גדל בשנים אלו מ 53-ל .87-מרבית המטופלים
היו יהודים.
ההגמוניה הרפואית הוכרעה לטובת האגודה הלונדונית רק בשנת ,1904כשפתחה את בית החולים
המודרני שלה במתחם הצפוני בצפת .המיסיון הסקוטי היה שרוי באותה תקופה במשבר .סאוטר ,ראש
המשלחת בטבריה ,נפטר והותיר אחריו חלל גדול ,וביוני 1905התפטר ד"ר וילסון .וילסון סיים תקופת
שירות של 12שנה במיסיון הסקוטי ,ועמד באותה עת בראש המיסיון הרפואי הסקוטי בצפת .לאחר
התפטרותו נפסקה הפעילות הרפואית של המיסיון בעיר .אין כל ספק שמאבקה של האגודה הלונדונית
במיסיון הסקוטי האיץ את התהליכים הללו והיה אחד הגורמים להתפתחות שירותי הרפואה שלה בצפת
בתקופה שמתחילת שנות השמונים של המאה ה 19-ועד מלחמת העולם הראשונה.
תקופה ראשונה 37
