Page 44 - קרובים רחוקים
P. 44
רופא המושבה ראש פינה‪ .‬הוא קבע את ביתו בצפת וביקר בראש פינה שלוש פעמים בשבוע‪ .‬בשאר הימים‬
‫עבד כרופא בצפת‪.‬‬

‫בני הזוג בלידן היו ליברלים‪ ,‬נאורים‪ ,‬חילוניים ומשכילים‪ ,‬שהתחנכו באירופה ורכשו בה את השכלתם‪.‬‬
‫במידה מסוימת הם ראו בהתיישבותם בצפת אתגר ושליחות‪ .‬מיד בהגיעם לעיר ראו את העוני והבורות‬
‫ששררו בה‪ ,‬ובתמיכת רוטשילד ייסדו בית ספר מודרני שלימד מקצועות "כלליים"‪ ,‬ולא רק לימודי קודש‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬ד"ר בלידן עצמו ניסה‪ ,‬לפי עדותו‪ ,‬לרתום את "נדיבי פריז" להקים בית חולים למען עניי העיר‪156.‬‬
‫יוזמתו סוכלה על ידי פרנסי העיר‪ ,‬ששכנעו את "נדיבי פריז" שעדיף שהם עצמם יקבלו את הכספים‬
‫ויחלקו אותם לעניים‪ ,‬וכך יוכלו אלה לשלם עבור טיפול רפואי‪ .‬גב' פלורה בלידן‪ ,‬רעייתו של הרופא‪,‬‬
‫בראותה את מצבם של עניי העיר‪ ,‬גייסה כספים ויזמה את הקמתו של ארגון נשים מתנדבות שעזר לחולים‬
‫עניים בכל הנחוץ להם‪ :‬ביקור חולים‪ ,‬טיפול רפואי‪ ,‬שירותי סיעוד ועוד‪ .‬ארגון החסד נקרא "חברת הנשים‬
‫בתיה לבית רוטשילד" על שמה של הברונית רוטשילד‪ ,‬והוא זכה לתמיכה כספית גדולה ממשפחת הברון‬

‫ומנדיבים אחרים‪158.‬‬
‫פעילותו של ד"ר בלידן‪ ,‬שקיבל שלוש פעמים בשבוע חולים עניים בחינם וסיפק תרופות בחינם או‬
‫בתשלום סמלי‪ ,‬צמצמה את מספר היהודים שפנו למיסיון לקבלת טיפול רפואי‪ .‬תמונת מצב זו השתנתה‬

‫באמצע ‪ ,1887‬כאשר רבני צפת הכריזו עליו חרם‪159.‬‬
‫סגנון חייהם החילוני של הזוג בלידן‪ ,‬בית הספר המודרני שייסדו‪ ,‬והעובדה שד"ר בלידן התחיל לקבל‬
‫את הכספים והתרומות לתרופות היישר מפריז‪ ,‬עוררו את שנאתם של ראשי "היישוב הישן"‪ ,‬ובעיקר‬
‫בקהילה האשכנזית‪ .‬ראשי הקהילה לא בחלו בשום דרך למנוע מד"ר בלידן ומאשתו לפעול בצפת‪,‬‬
‫והחרימו ונידו אותו בכל דרך‪ .‬הוא חווה אלימות מילולית ופיזית‪ ,‬וצואה הושלכה על ביתו‪ .‬הם נקטו‬
‫אלימות כלפי הורי הילדים שביקרו בבית הספר וכלפי המורים שלימדו בו‪ ,‬ואיימו שיפסיקו לתמוך בהם‬
‫בכספי החלוקה‪ .‬הם אף הטילו חרם כלכלי ועסקי על המשפחות הספרדיות ששלחו בכל זאת את ילדיהן‬

‫להתחנך בבית הספר‪160.‬‬
‫ד"ר בלידן כונה בעיתונות בציניות "בלי דין" והואשם באי‪-‬קיום מצוות‪ ,‬בכפירה ובהדחת צעירים‬
‫מהדת‪ 161.‬יוחסו לו גם חמדנות ורדיפת בצע‪ ,‬ונטען כי גבה עבור תרופות שקיבל מהברון רוטשילד למען‬
‫עניי העיר‪" :‬רופאים מעטים‪ ,‬אחד יהודי הוא הד"ר בלידען‪ ,‬רופא המושבה ראש פינה היושב בצפת‪ ,‬ועל‬
‫פקודת הנדיב עליו לרפאות גם חולי עניי עמנו בצפת ולתת להם גם סמי רפואות חינם מבית הרפואות‬
‫אשר להנדיב העומד תחת ידו‪ ,‬אך עניי צפת מתלוננים עליו כי אינו מקיים את חובתו זאת"‪ 162.‬טענו נגדו‬
‫כי הוא מוציא את דיבת צפת בפני "נדיבי עמינו"‪ ,‬וכי "מטעמים ידועים לו הוא מוציא דבת הארץ ותושביה‬
‫וכותב עליהם שטנה לנדיבי עמנו הידועים לו בשם‪ ,‬וגם מחרחר ריב ומדון פנימה‪ ,‬ובגלל הדברים האלה‬
‫אינו רצוי לאחיו ואחינו תושבי צפת"‪ 163.‬עוד הואשם בניהול שרלטני של בית הספר וברשלנות רפואית‪.‬‬
‫ניסו לפגוע בו ולערער על יכולותיו המקצועיות‪ ,‬ולא נרתעו להלשין ולהעליל עליו בפני השלטונות‬

‫הטורקיים‪164.‬‬
‫רבני צפת קיוו שכל אלה יביאו את ד"ר בלידן לעזוב את העיר‪ .‬השנאה אליו הגיעה עד כדי כך‬
‫שבמכתב ששלחו זקני העיר לאדמונד דה רוטשילד בסיוון ‪ ,1887‬לאחר שפגש אותם בראש פינה חודש‬
‫קודם לכן‪ ,‬הם מתארים אותו כך‪" :‬איש זדון ורע מעללים הרופא אליל בלידין אשר נודעים תעבותיו מחלל‬
‫שבת בפרהסיא ורועה זונות אוי לעינים שכך רואות ושכך עלתה בימינו"‪ 165.‬ההתנגדות לד"ר בלידן הייתה‬
‫עזה עד כדי כך שיחסם של ראשי המנהיגות האשכנזית לתושבי העיר שפנו לעזרת רופאי המיסיון היה‬

‫חמור פחות מיחסם לאלה שפנו לטיפול אליו‪166.‬‬

‫‪ 42‬רחוקים קרובים‬
   39   40   41   42   43   44   45   46   47   48   49