Page 40 - קרובים רחוקים
P. 40
ניסיונותיו של היישוב היהודי להקים מערכת רפואית עצמאית ,ומאבקו
בפעילות הרפואית של המיסיון
עד למחצית השנייה של המאה ה 19-התבסס הטיפול הרפואי בתושבי צפת על מרפאים וידוענים חסרי
השכלה רפואית .המפורסמים שבהם היו ר' שמואל הלר ,ר' פסח רייפמן ור' יעקב דאקטור ,והיו גם אחרים.
רופאי האליל האלה התנהגו ביהירות ובקשיחות לב ,האריכו את הטיפולים שלא לצורך וסחטו את כספם
של החולים .עם המטפלים האלה נמנו גם ראשי הקהילה ,ששלטו בכל שטחי החיים של קהילתם .הם או
מקורביהם הפעילו גם את בתי המרקחת ,אף שלא הבינו דבר במלאכתם ולא החזיקו בתרופות חיוניות121.
ב ,1837-לאחר הרעש הגדול ,הוקם בצפת בית חולים ארעי .ניהל אותו רופא יהודי ואת תרופותיו סיפק
המיסיון האמריקני .בשנת 1848הביאה המצוקה הקשה את תושבי צפת לפנות אל "האגודה הלונדונית"
בבקשה שתשלח רופא לעיר ,כפי ששלחה לירושלים .בקשתם זכתה למענה חלקי ,ובשנים ,1852-1843
בתקופה הראשונה של פעילות האגודה הלונדונית בצפת ,נתנו רופאיה מפעם לפעם טיפולים רפואיים
לתושבי העיר122.
שמואל הלר (העליר) -רב ,דיין ופוסק ,שהיה מנהיגה של הקהילה האשכנזית בצפת במשך יותר
מארבעים שנה ( )1884-1840ובעצמו עסק ברפואה -הגדיר את המצב" :ולא נמצא אתנו שום רופא
מומחה ,אלא רופאי אליל ורבים חללים הפילו" 123.בשנות השבעים של המאה ה 19-תיאר אלעזר רוקח את
המצוקה ששררה בעיר בהיעדר טיפול רפואי מסודר:
השמעתם מימכם אשר בעיר בה ישכנו חמשת אלפים וחמש מאות וששים נפשות
מאחינו בני ישראל לא ימצא [ ]...בית חולים (הוספיטאל) ,לא רופא ולא בית מרקחת
[ ]...איש כי יחלה צפוי הוא אלי מוות יען כי רופא מומחה אשר בו יבטח לבו כי
יסעדנו על ערש דווי אין [ ]...כל מיני מחלות המשתפרות בעולם מצאו קן למו בצפת
יען אין רופא אשר יגהה מזורם .גם בית מרקחת אין ומעטי מיני וסמי המרפא אשר
ימצאו בבית המרקחת אשר זכתה לשם זה רק עבור מרבית סכומי ההוצאות הרשומים
בספרי ופנקסי הכולל עבורה -היו סמי מוות .כי כבר נתישנו ומהם אשר עבד עליהם
הכלח כי פג טעמם וריחם נמר124.
מצוקתם של תושבי העיר הלכה וגברה .בצר להם שלחו ראשי הקהילה בצפת ,בסוף שנות השישים ובשנות
השבעים של המאה ה ,19-שליחים לקהילות .הם פנו לנדיבים יהודים (משה מונטיפיורי ,אלפונסו דה
רוטשילד ואחרים) ולארגונים פילנתרופיים ("כל ישראל חברים") בפריז ,באמסטרדם ובלונדון ,במטרה
לאסוף כספים לגיוס רופא ולהקמת בית חולים או מתקן אשפוז כלשהו בעיר .פעילות זו הייתה שנויה
במחלוקת בין הכוללים של הקהילות השונות ,וחלקם התנגדו לה 125.בסוף שנת 1870נבנה בית חולים
מאיגום תרומות של חנה בת הרב ברוך ממבוז .בפועל היה זה בית מחסה לעניים ולזקנים .הוא לא העניק
טיפול או סיוע רפואי מקצועי ,ולא החזיק מעמד זמן רב 126.גורל דומה היה ליוזמה של הנדבן מרדכי
סגל ,שבנה בית חולים בצפת בשנת ,1868אולם מ"חסרון צרכי ההנהגה ועריכתו" הפך למושב זקנים של
הכוללים של רוסיה ורומניה 127.באתה תקופה הוקם בית חולים גם לכולל אוסטריה .הקהילה הספרדית
בצפת גם היא הפעילה מוסד אשפוז ,אך כל המוסדות האלה הפכו לבתי זקנים ולבתי מחסה לעניים128.
ניסיון משמעותי נוסף להקים בית חולים נעשה בשנת .1873הגביר אליעזר טולשינסקי מאודסה
38רחוקים קרובים
בפעילות הרפואית של המיסיון
עד למחצית השנייה של המאה ה 19-התבסס הטיפול הרפואי בתושבי צפת על מרפאים וידוענים חסרי
השכלה רפואית .המפורסמים שבהם היו ר' שמואל הלר ,ר' פסח רייפמן ור' יעקב דאקטור ,והיו גם אחרים.
רופאי האליל האלה התנהגו ביהירות ובקשיחות לב ,האריכו את הטיפולים שלא לצורך וסחטו את כספם
של החולים .עם המטפלים האלה נמנו גם ראשי הקהילה ,ששלטו בכל שטחי החיים של קהילתם .הם או
מקורביהם הפעילו גם את בתי המרקחת ,אף שלא הבינו דבר במלאכתם ולא החזיקו בתרופות חיוניות121.
ב ,1837-לאחר הרעש הגדול ,הוקם בצפת בית חולים ארעי .ניהל אותו רופא יהודי ואת תרופותיו סיפק
המיסיון האמריקני .בשנת 1848הביאה המצוקה הקשה את תושבי צפת לפנות אל "האגודה הלונדונית"
בבקשה שתשלח רופא לעיר ,כפי ששלחה לירושלים .בקשתם זכתה למענה חלקי ,ובשנים ,1852-1843
בתקופה הראשונה של פעילות האגודה הלונדונית בצפת ,נתנו רופאיה מפעם לפעם טיפולים רפואיים
לתושבי העיר122.
שמואל הלר (העליר) -רב ,דיין ופוסק ,שהיה מנהיגה של הקהילה האשכנזית בצפת במשך יותר
מארבעים שנה ( )1884-1840ובעצמו עסק ברפואה -הגדיר את המצב" :ולא נמצא אתנו שום רופא
מומחה ,אלא רופאי אליל ורבים חללים הפילו" 123.בשנות השבעים של המאה ה 19-תיאר אלעזר רוקח את
המצוקה ששררה בעיר בהיעדר טיפול רפואי מסודר:
השמעתם מימכם אשר בעיר בה ישכנו חמשת אלפים וחמש מאות וששים נפשות
מאחינו בני ישראל לא ימצא [ ]...בית חולים (הוספיטאל) ,לא רופא ולא בית מרקחת
[ ]...איש כי יחלה צפוי הוא אלי מוות יען כי רופא מומחה אשר בו יבטח לבו כי
יסעדנו על ערש דווי אין [ ]...כל מיני מחלות המשתפרות בעולם מצאו קן למו בצפת
יען אין רופא אשר יגהה מזורם .גם בית מרקחת אין ומעטי מיני וסמי המרפא אשר
ימצאו בבית המרקחת אשר זכתה לשם זה רק עבור מרבית סכומי ההוצאות הרשומים
בספרי ופנקסי הכולל עבורה -היו סמי מוות .כי כבר נתישנו ומהם אשר עבד עליהם
הכלח כי פג טעמם וריחם נמר124.
מצוקתם של תושבי העיר הלכה וגברה .בצר להם שלחו ראשי הקהילה בצפת ,בסוף שנות השישים ובשנות
השבעים של המאה ה ,19-שליחים לקהילות .הם פנו לנדיבים יהודים (משה מונטיפיורי ,אלפונסו דה
רוטשילד ואחרים) ולארגונים פילנתרופיים ("כל ישראל חברים") בפריז ,באמסטרדם ובלונדון ,במטרה
לאסוף כספים לגיוס רופא ולהקמת בית חולים או מתקן אשפוז כלשהו בעיר .פעילות זו הייתה שנויה
במחלוקת בין הכוללים של הקהילות השונות ,וחלקם התנגדו לה 125.בסוף שנת 1870נבנה בית חולים
מאיגום תרומות של חנה בת הרב ברוך ממבוז .בפועל היה זה בית מחסה לעניים ולזקנים .הוא לא העניק
טיפול או סיוע רפואי מקצועי ,ולא החזיק מעמד זמן רב 126.גורל דומה היה ליוזמה של הנדבן מרדכי
סגל ,שבנה בית חולים בצפת בשנת ,1868אולם מ"חסרון צרכי ההנהגה ועריכתו" הפך למושב זקנים של
הכוללים של רוסיה ורומניה 127.באתה תקופה הוקם בית חולים גם לכולל אוסטריה .הקהילה הספרדית
בצפת גם היא הפעילה מוסד אשפוז ,אך כל המוסדות האלה הפכו לבתי זקנים ולבתי מחסה לעניים128.
ניסיון משמעותי נוסף להקים בית חולים נעשה בשנת .1873הגביר אליעזר טולשינסקי מאודסה
38רחוקים קרובים
