Page 125 - יום שישי הגדול
P. 125
צודק .בן-גוריון ,לפי תיאור זה ,ניגש אל הדלת ,סובב את המפתח ,ואמר" :משה ,עוד מעט עליך ללכת
לישיבת מרכז המפלגה ,שצריך להחליט על הקמת המדינה .מסור להם דין וחשבון מלא ומדויק על השיחה
עם מרשל ,אבל אינך יוצא מכאן ,עד שאתה מבטיח לי דבר אחד :את ארבע המילים האחרונות שאמרת
לי ("אני חושב שהוא צודק") לא תאמר במרכז" .שרתוק נענה ללחצו הלא כל-כך מתון של בן-גוריון,
ובישיבת המרכז הסביר את הקשיים והחששות ,שגרמו למתנגדים ולמהססים להתעודד ,אך את דבריו סיים
במילות תמיכה (אם כי מסויגות)" :כנראה שאין לנו ברירה ,ואנו מוכרחים ללכת קדימה".
לאור דברים אלה ,הבינו המהססים והמתנגדים שהפור נפל .הוחלט שלא לערוך הצבעה במרכז ,אלא
להצביע פה אחד בעד הקמת המדינה לאלתר ,עוד באותו שבוע .ההחלטה אמרה" :להציע למנהלת-העם
[זו שתיקרא החל מיום שישי ,ה 14-במאי ,ממשלה זמנית] ,שתכריז על הקמת המדינה העברית וממשלתה
הזמנית".
על עומק החששות של חלק מהנהגת מפא"י מהצעד הגורלי יכול להעיד הסיפור הבא ,העלום למדי,
שפורסם רק 30שנה ויותר לאחר התרחשות הדברים .שניים מראשי ה"יונים" דאז ,קפלן ושפרינצק ,טסו
בחשאי לפאריז ,כנראה ב 9-במאי ,1948כדי להיוועץ במדינאי היהודי הבכיר ביותר בעת ההיא ,ליאון
בלום ,ראש ממשלת צרפת לשעבר .הם הציגו לו את השאלה :האם בן-גוריון אינו פזיז מדי" ,ואין לסמוך
על תפיסת העניין של אחד מחברינו בלבד ,יהא חבר בולט וחשוב ביותר?" בלום האזין ,חשב הרבה והשיב:
"בן-גוריון צודק .זו הזדמנות חד-פעמית שאסור להחמיצה .עליכם להכריז על המדינה -עכשיו או לעולם
לא!" (לפי עדותו של העיתונאי מיכאל אסף ,ששמע את הדברים מפי מרק ירבלום ,ראש הסניף הצרפתי
של מפא"י בימים ההם ,שארגן את פגישת השניים עם ליאון בלום ונכח בה).
מערכה שנייה -רוב של שישה נגד ארבעה
או :האם הייתה בכלל הצבעה?
באותו יום עצמו ,ה 12-במאי ,1948התנהל במקביל דיון נוסף ,דרמטי עוד יותר ,במנהלת העם
(הממשלה הזמנית ,כאמור ,מעוד יומיים) .דיון זה נמשך 13שעות רצופות ,ואף בו עמדה על הפרק
ההכרעה :להכריז על העצמאות או לקבל את ההצעה האמריקאית .בדיון נכחו 10מחברי מנהלת-העם:
דוד בן-גוריון ,משה שרתוק ,אליעזר קפלן ודוד רמז ממפא"י; מרדכי בנטוב ואהרן ציזלינג ממפ"ם; פנחס
רוזנבליט (רוזן) ממפלגת עלייה חדשה; בכור שיטרית ,נציג הספרדים; משה שפירא מהפועל המזרחי;
ופרץ ברנשטיין מהציונים הכלליים .שלושה מחברי גוף זה נעדרו :הרב י"ל פישמן (מימון) מהמזרחי ויצחק
גרינבוים מהציונים הכלליים ,שלא ניתן היה להביאם לישיבה מירושלים המנותקת; והרב י"מ לוין מאגודת
ישראל ששהה בניו-יורק.
הנוכחים שמעו בדריכות דיווחים מדאיגים :גולדה מאירסון (מאיר) סיפרה על פגישתה עם המלך
עבדאללה מעבר הירדן ,שנסוג מהבטחתו הקודמת שלא ישתתף בהתקפה הערבית על המדינה היהודית,
כפי שהבטיח בסתיו החולף" .חשבתי שאני שליט על גורלי" ,אמר לגולדה ,ואילו עתה קבע" :אני אחד
מחמישה" (ראשי מדינות ערב שהחליטו על פלישה עם סיום המנדט); משה שרתוק סיפר על פגישתו עם
מזכיר המדינה מרשל ועל אזהרתו ,שאם היהודים בכל זאת יכריזו על מדינתם" ,אל יתבעו עזרה מצד
ארצות הברית במקרה של פלישה" .הוא חזר והזכיר כמה פעמים את התביעה האמריקאית לדחיית ההכרזה
והסכמה לשביתת-נשק; ראשי ה"הגנה" ,ישראל גלילי ויגאל סוקניק (ידין) ,שהוזמנו לישיבה על-ידי בן-
לפני ההכרזה 123
לישיבת מרכז המפלגה ,שצריך להחליט על הקמת המדינה .מסור להם דין וחשבון מלא ומדויק על השיחה
עם מרשל ,אבל אינך יוצא מכאן ,עד שאתה מבטיח לי דבר אחד :את ארבע המילים האחרונות שאמרת
לי ("אני חושב שהוא צודק") לא תאמר במרכז" .שרתוק נענה ללחצו הלא כל-כך מתון של בן-גוריון,
ובישיבת המרכז הסביר את הקשיים והחששות ,שגרמו למתנגדים ולמהססים להתעודד ,אך את דבריו סיים
במילות תמיכה (אם כי מסויגות)" :כנראה שאין לנו ברירה ,ואנו מוכרחים ללכת קדימה".
לאור דברים אלה ,הבינו המהססים והמתנגדים שהפור נפל .הוחלט שלא לערוך הצבעה במרכז ,אלא
להצביע פה אחד בעד הקמת המדינה לאלתר ,עוד באותו שבוע .ההחלטה אמרה" :להציע למנהלת-העם
[זו שתיקרא החל מיום שישי ,ה 14-במאי ,ממשלה זמנית] ,שתכריז על הקמת המדינה העברית וממשלתה
הזמנית".
על עומק החששות של חלק מהנהגת מפא"י מהצעד הגורלי יכול להעיד הסיפור הבא ,העלום למדי,
שפורסם רק 30שנה ויותר לאחר התרחשות הדברים .שניים מראשי ה"יונים" דאז ,קפלן ושפרינצק ,טסו
בחשאי לפאריז ,כנראה ב 9-במאי ,1948כדי להיוועץ במדינאי היהודי הבכיר ביותר בעת ההיא ,ליאון
בלום ,ראש ממשלת צרפת לשעבר .הם הציגו לו את השאלה :האם בן-גוריון אינו פזיז מדי" ,ואין לסמוך
על תפיסת העניין של אחד מחברינו בלבד ,יהא חבר בולט וחשוב ביותר?" בלום האזין ,חשב הרבה והשיב:
"בן-גוריון צודק .זו הזדמנות חד-פעמית שאסור להחמיצה .עליכם להכריז על המדינה -עכשיו או לעולם
לא!" (לפי עדותו של העיתונאי מיכאל אסף ,ששמע את הדברים מפי מרק ירבלום ,ראש הסניף הצרפתי
של מפא"י בימים ההם ,שארגן את פגישת השניים עם ליאון בלום ונכח בה).
מערכה שנייה -רוב של שישה נגד ארבעה
או :האם הייתה בכלל הצבעה?
באותו יום עצמו ,ה 12-במאי ,1948התנהל במקביל דיון נוסף ,דרמטי עוד יותר ,במנהלת העם
(הממשלה הזמנית ,כאמור ,מעוד יומיים) .דיון זה נמשך 13שעות רצופות ,ואף בו עמדה על הפרק
ההכרעה :להכריז על העצמאות או לקבל את ההצעה האמריקאית .בדיון נכחו 10מחברי מנהלת-העם:
דוד בן-גוריון ,משה שרתוק ,אליעזר קפלן ודוד רמז ממפא"י; מרדכי בנטוב ואהרן ציזלינג ממפ"ם; פנחס
רוזנבליט (רוזן) ממפלגת עלייה חדשה; בכור שיטרית ,נציג הספרדים; משה שפירא מהפועל המזרחי;
ופרץ ברנשטיין מהציונים הכלליים .שלושה מחברי גוף זה נעדרו :הרב י"ל פישמן (מימון) מהמזרחי ויצחק
גרינבוים מהציונים הכלליים ,שלא ניתן היה להביאם לישיבה מירושלים המנותקת; והרב י"מ לוין מאגודת
ישראל ששהה בניו-יורק.
הנוכחים שמעו בדריכות דיווחים מדאיגים :גולדה מאירסון (מאיר) סיפרה על פגישתה עם המלך
עבדאללה מעבר הירדן ,שנסוג מהבטחתו הקודמת שלא ישתתף בהתקפה הערבית על המדינה היהודית,
כפי שהבטיח בסתיו החולף" .חשבתי שאני שליט על גורלי" ,אמר לגולדה ,ואילו עתה קבע" :אני אחד
מחמישה" (ראשי מדינות ערב שהחליטו על פלישה עם סיום המנדט); משה שרתוק סיפר על פגישתו עם
מזכיר המדינה מרשל ועל אזהרתו ,שאם היהודים בכל זאת יכריזו על מדינתם" ,אל יתבעו עזרה מצד
ארצות הברית במקרה של פלישה" .הוא חזר והזכיר כמה פעמים את התביעה האמריקאית לדחיית ההכרזה
והסכמה לשביתת-נשק; ראשי ה"הגנה" ,ישראל גלילי ויגאל סוקניק (ידין) ,שהוזמנו לישיבה על-ידי בן-
לפני ההכרזה 123
