Page 130 - יום שישי הגדול
P. 130
אם כן ,קודם כל ,ההתרשמות שהייתה לי שם מעוצם המכה שהוכה
העולם הערבי .אמנם ,לא נוסף לי שום דבר בימים האחרונים לגבי העובדות
הצבאיות הישירות שחלו בארץ ,אבל הגל השני של הרשמים כבר בא דרך
צינורות ערביים ,והראה תמונה של אובדן עצה ,כמעט של אוזלת-יד ,של
מבוכה רבה ושל קשיים כספיים וטכניים חמורים מאד ,על ידי המנוסה
הערבית ההמונית ועל ידי כל הגורמים המלווים האחרים .מתוך כך -
אולי קצת אשליה ,אבל זה היה הרושם שם -שעניין הפלישה הוא הרבה
יותר רחוק מבחינת האפשרות ,מבחינת הממדים ומבחינת הסכנה ,ממה
שחשדנו קודם .זה היה הרושם שם .הרושם פה הוא לגמרי אחר.
לעומת זה ,מאד החמיר בעיני ,במידה שנמשכו השיחות ,הכיוון
שהולכת בו מדיניות ארצות הברית לגבי הנקודה העיקרית של המדינה
היהודית ,ומה תהיינה התוצאות אם אנחנו לא נוותר לגבי המועד [של הכרזת המדינה].
אני רוצה להוסיף כאן קצת הסברה לעניין הצעת עשרה ימים ,שוודאי נתפרסמה בארץ במידה מספקת
[הצעה אמריקאית לשלוח לארץ משלחת יהודית-ערבית ,ולדחות את ההכרזה בעשרה ימים] .ובכן ,אני כל
הזמן חשבתי שהתכסיס שלנו צריך להיות לא לומר" :לא" לאיזה דבר שאמריקה מציעה ,כשאפשר להימנע
מזה .אם אנחנו צריכים לומר "לא" ,חשבתי ,מותר לומר "כן ,נברר" ,אבל אחרי זה נאמר" :ביררנו ומתברר
שאי אפשר" ,מאשר לומר "לא" למפרע .על כן ,כשבאה ההצעה הזאת של הפסקה ,לשם הפוגה של עשרה
ימים ,לשם משא ומתן של עשרה ימים בארץ-ישראל ,כדי לברר אם אפשרי הסכם יהודי-ערבי על יסוד
שביתת נשק ,אמרתי :אין זה מענייננו להיות הראשונים לאמור "לא" להצעה הזאת ,אלא אנחנו צריכים
לומר" :אנחנו מסכימים לבירור".
באופן יותר פשוט ,ההצעה הייתה כזאת ,שאנחנו נסכים להפוגה של עשרה ימים .לה הייתה התשובה:
"מסכימים בהחלט .משא-ומתן לעשרה ימים על אפשרות של שביתת-נשק -בהחלט .אני מתחיל מהחיוב,
[אבל] לטוס באווירון של הנשיא ,ב"פרה הקדושה" [כינויו של המטוס הנשיאותי] ,יחד עם הערבים -לא,
[זו] הצעה אווילית ,תיאטרליות נבובה" .אם אתם רוצים לעזור למישהו מאתנו לטוס לארץ ,בבקשה .אתם
רוצים לשלוח איזה אמריקאים לארץ-ישראל למשא ומתן -זה עניין שלכם .הארכת המנדט לעשרה ימים
נוספים -בשום אופן לא! אף לא ליום אחד ,לשעה אחת!"
זאת אומרת ,אם אנחנו מתחילים את העסק הזה [הפוגה] ב 3 ,2 ,1-במאי ,וזה צריך להימשך עשרה
ימים ,ואם עד ה 15 ,14 ,13 ,12-במאי מתברר שלא יצא מזה שום דבר ,הרי ב 15-במאי אנחנו פועלים,
ושום עיכוב לא חל .מסכימים לזה? לא -לא! זה בבחינת "ייהרג ובל יעבור!" אין שום דבר מעכב ב15-
במאי את הפעולה לפי התוכנית ,אלא אם כן אנחנו מרצוננו נסכים לאיזה דבר ,אבל בזה אנחנו חופשיים,
אבל לא שאנחנו מסכימים למפרע שאם משהו לא יצא ,הרי אנחנו מסכימים למפרע שתהיה דחייה .לא
תהיה דחייה.
הדעה הזאת התקבלה ,ולמעשה ניתנה תשובה שלילית להצעה [האמריקאית] בכללותה .עכשיו זה לא
מעלה ולא מוריד ,מפני שהשאלה הזאת ירדה מהפרק ,מפני שעברו [עשרת] הימים האלה ,ואנחנו עומדים
עכשיו לפני הצעה לגופו של עניין -דחייה או אי-דחייה [של הכרזת המדינה] -ועל השאלה הזאת יושבת
מנהלת העם ,והיא ודאי תקבל החלטה הערב או מחר בבוקר בשאלה הזאת ,ואין לי כל ספק שההחלטה
תהיה חיובית .אינני יכול לומר בדיוק מה תהיה צורתה.
אני רוצה להוסיף ,כי מסביב לעניין הזה ישנה מתיחות עצומה בעולם .יש ,קודם כל ,מתיחות שאין
כלל לשער בעולם היהודי בארצות הברית ,באמריקה הלטינית ,בכל התחנות שעברתי ,בצרפת ,באיטליה,
ביוון -קהילה קטנה ונידחת עכשיו -בכל מקום .ישנה מתיחות גם בעולם הבלתי-יהודי ,בעיתונות ,על
כל פנים ,לגבי התאריך הזה.
128יום שישי הגדול
העולם הערבי .אמנם ,לא נוסף לי שום דבר בימים האחרונים לגבי העובדות
הצבאיות הישירות שחלו בארץ ,אבל הגל השני של הרשמים כבר בא דרך
צינורות ערביים ,והראה תמונה של אובדן עצה ,כמעט של אוזלת-יד ,של
מבוכה רבה ושל קשיים כספיים וטכניים חמורים מאד ,על ידי המנוסה
הערבית ההמונית ועל ידי כל הגורמים המלווים האחרים .מתוך כך -
אולי קצת אשליה ,אבל זה היה הרושם שם -שעניין הפלישה הוא הרבה
יותר רחוק מבחינת האפשרות ,מבחינת הממדים ומבחינת הסכנה ,ממה
שחשדנו קודם .זה היה הרושם שם .הרושם פה הוא לגמרי אחר.
לעומת זה ,מאד החמיר בעיני ,במידה שנמשכו השיחות ,הכיוון
שהולכת בו מדיניות ארצות הברית לגבי הנקודה העיקרית של המדינה
היהודית ,ומה תהיינה התוצאות אם אנחנו לא נוותר לגבי המועד [של הכרזת המדינה].
אני רוצה להוסיף כאן קצת הסברה לעניין הצעת עשרה ימים ,שוודאי נתפרסמה בארץ במידה מספקת
[הצעה אמריקאית לשלוח לארץ משלחת יהודית-ערבית ,ולדחות את ההכרזה בעשרה ימים] .ובכן ,אני כל
הזמן חשבתי שהתכסיס שלנו צריך להיות לא לומר" :לא" לאיזה דבר שאמריקה מציעה ,כשאפשר להימנע
מזה .אם אנחנו צריכים לומר "לא" ,חשבתי ,מותר לומר "כן ,נברר" ,אבל אחרי זה נאמר" :ביררנו ומתברר
שאי אפשר" ,מאשר לומר "לא" למפרע .על כן ,כשבאה ההצעה הזאת של הפסקה ,לשם הפוגה של עשרה
ימים ,לשם משא ומתן של עשרה ימים בארץ-ישראל ,כדי לברר אם אפשרי הסכם יהודי-ערבי על יסוד
שביתת נשק ,אמרתי :אין זה מענייננו להיות הראשונים לאמור "לא" להצעה הזאת ,אלא אנחנו צריכים
לומר" :אנחנו מסכימים לבירור".
באופן יותר פשוט ,ההצעה הייתה כזאת ,שאנחנו נסכים להפוגה של עשרה ימים .לה הייתה התשובה:
"מסכימים בהחלט .משא-ומתן לעשרה ימים על אפשרות של שביתת-נשק -בהחלט .אני מתחיל מהחיוב,
[אבל] לטוס באווירון של הנשיא ,ב"פרה הקדושה" [כינויו של המטוס הנשיאותי] ,יחד עם הערבים -לא,
[זו] הצעה אווילית ,תיאטרליות נבובה" .אם אתם רוצים לעזור למישהו מאתנו לטוס לארץ ,בבקשה .אתם
רוצים לשלוח איזה אמריקאים לארץ-ישראל למשא ומתן -זה עניין שלכם .הארכת המנדט לעשרה ימים
נוספים -בשום אופן לא! אף לא ליום אחד ,לשעה אחת!"
זאת אומרת ,אם אנחנו מתחילים את העסק הזה [הפוגה] ב 3 ,2 ,1-במאי ,וזה צריך להימשך עשרה
ימים ,ואם עד ה 15 ,14 ,13 ,12-במאי מתברר שלא יצא מזה שום דבר ,הרי ב 15-במאי אנחנו פועלים,
ושום עיכוב לא חל .מסכימים לזה? לא -לא! זה בבחינת "ייהרג ובל יעבור!" אין שום דבר מעכב ב15-
במאי את הפעולה לפי התוכנית ,אלא אם כן אנחנו מרצוננו נסכים לאיזה דבר ,אבל בזה אנחנו חופשיים,
אבל לא שאנחנו מסכימים למפרע שאם משהו לא יצא ,הרי אנחנו מסכימים למפרע שתהיה דחייה .לא
תהיה דחייה.
הדעה הזאת התקבלה ,ולמעשה ניתנה תשובה שלילית להצעה [האמריקאית] בכללותה .עכשיו זה לא
מעלה ולא מוריד ,מפני שהשאלה הזאת ירדה מהפרק ,מפני שעברו [עשרת] הימים האלה ,ואנחנו עומדים
עכשיו לפני הצעה לגופו של עניין -דחייה או אי-דחייה [של הכרזת המדינה] -ועל השאלה הזאת יושבת
מנהלת העם ,והיא ודאי תקבל החלטה הערב או מחר בבוקר בשאלה הזאת ,ואין לי כל ספק שההחלטה
תהיה חיובית .אינני יכול לומר בדיוק מה תהיה צורתה.
אני רוצה להוסיף ,כי מסביב לעניין הזה ישנה מתיחות עצומה בעולם .יש ,קודם כל ,מתיחות שאין
כלל לשער בעולם היהודי בארצות הברית ,באמריקה הלטינית ,בכל התחנות שעברתי ,בצרפת ,באיטליה,
ביוון -קהילה קטנה ונידחת עכשיו -בכל מקום .ישנה מתיחות גם בעולם הבלתי-יהודי ,בעיתונות ,על
כל פנים ,לגבי התאריך הזה.
128יום שישי הגדול
