Page 136 - יום שישי הגדול
P. 136
האווירון מקלנדיה ,הורד דגל ה"יוניון ג'ק" הבריטי מעל הבניין של מלון המלך דוד ,בו ישבה המזכירות
הראשית של הממשלה .בירושלים לא נותרה עוד כל ממשלה .המפקדה העליונה הועברה כמה ימים לפני
האחד במאי ,ועתה בטלה גם המפקדה המקומית ,ובמקומה באו הפיקודים שעל שתי שיירות ,שנערכו
בשעות אלו למסען האחרון :האחת נעה דרך שיח' ג'ראח צפונה לרמאללה ,משם דרומה מערבה ללטרון,
מכאן דרך רמלה ,לוד וחדרה אל חיפה .אותה שיירה הייתה מורכבת מ 250-כלי רכב בערך ,מכוניות משא
ומכוניות נוסעים ,טנקים ומשוריינים ,גוררי תותחים וכלי רכב אחרים ,המהווים שיירות טיפוסיות של
צבא .כאשר עברו חלקן דרך רחוב המלך ג'ורג' שבירושלים ,עמדו המונים ,התבוננו ותהו; ובכן יוצאים,
באמת יוצאים .האומנם -ומה הלאה?
שיירה אחרת ,דומה בגודלה ובצורתה ,נעה דרומה ,דרך בית לחם ,ליד גוש עציון השדוד ,דרך חברון
בכיוון רפיח .עם בוא הלילה לא היו עוד בגבולות הארץ .באותו לילה היו כל היחידות שנעו צפונה בתוך
גבולות המובלעת הבריטית ,שנקראה "שטח כיבוש" .בעקבות השיירות הנעות ארזו את כליהם משמרות
הצבא ,שהוצבו יום קודם לכן במרחקים קבועים לצדי הדרכים ,והצטרפו אל היוצאים.
בין המצטרפים למאסף הייתה יחידת טנקים קטנה ,שעמדה ליד לטרון ומנעה בהפגזותיה את היהודים
מלהגיע ללטרון .עליה הגן כוח ערבי בלתי סדיר .כפי הנראה ,לא רצה הפיקוד שצומת דרכים זה ,בו
עתידים לעבור הכוחות היוצאים מירושלים צפונה ,ייהפך לזירת קרבות .על כן החזיקו את היהודים
במרחק ,ולא נתנו להם לחרוג מן הפרוזדור שבין ירושלים לשער הגיא .עתה לא היה עוד לפיקוד זה עניין,
לא בלטרון ,ולא בקרב שבין היהודים לערבים; יילחמו כאוות נפשם .במשך שעות הייתה לטרון מוגנת
על ידי כוחות בלתי סדירים בלבד .לטרון הייתה המחיצה שהפרידה בין כוחות היהודים ,שבאו מירושלים
מערבה ,ובין אלה שהסתערו מחולדה; בה עמדה תחנת השאיבה ,שצריכה לספק מים ליהודי ירושלים,
והחולש על התחנה יכול להכניע את ירושלים על ידי הצמאתה; בה היה צומת הדרכים אל רמלה ולוד מזה
ואל רמאללה מזה .היה מנוי וגמור עם גלאב פחה ,מפקד הלגיון ,שלא לתת ליהודים להשתלט על עמדת
מפתח זו ,והלגיון הערבי אץ אל לטרון.
מירושלים יצא הצבא הבריטי ,יצאה הפקידות ,ויצא הנציב העליון .במרירות יצא ,בתרעומת ,שהייתה
טמונה עמוק-עמוק בלבו ,על עושי המדיניות היושבים שם בווסטמינסטר שבלונדון ,ובטענות גלויות נגד
ראשי העדות שבארץ הקודש .עיקשים המה ,אלה ואלה ,ואינם מוכנים לוויתורים הדדיים; כל אחד עומד
על שלו .אינם יודעים כי חכמת החיים גנוזה בפשרה ובוויתורים.
את הרגשותיו ואת הצער החבוי בליבו ביטא בדברי פרידה ,ששידר בערב שלפני כן .בצאתו יכול היה
לדבר אל התושבים משתי העדות ,ולא נזקק עוד אל מנהיגיהם; אולם בעצם אמר אותם דברים שהשמיע
באוזני המנהיגים.
בפשטות דיבר ובגילוי לב; ידוע ידע כי שלושים שנות השלטון הבריטי אינן אלא פרק קצר בדברי
ימיה הארוכים של הארץ הקדושה .ובזאת פתח את דבריו" :מחר בחצות ייחתם הדף האחרון של המנדט
הבריטי בתולדות הארץ .למחרת יתחיל פרק חדש ,אולם דברי ימיה של ארץ-ישראל נמשכים .בעת יציאת
הבריטים אין רצוני לדפדף בדפים שהיו ולהתבונן אל העבר .אילו נהגתי כן ,היה קל להגדיר לפעמים:
'כאן צדקנו' ,ולפעמים' :כאן שגינו' .בתחום הסבוך של ממשלה בארץ-ישראל לא הייתה תמיד ברורה
הדרך קדימה -והעתיד לעיתים קרובות שרוי היה באפלה .ברצון רב מוכנים אנו לקבל את פסק דינה של
ההיסטוריה בקשר לכך .חשוב יותר לאמור רק ,שעם צאתנו תבוא ,בסופו של דבר ,טובה לעמה של ארץ-
ישראל ,ולא יימצא בקרבנו איש שישמיע טענה על יציאתו".
הוא הודה בכישלון המאמצים להביא לידי הסכם בין היהודים והערבים .אולם הוא ,הגנרל ,משוכנע,
כי אין למצוא פתרון לבעיה על ידי כדורים ופצצות; הללו מעולם לא הביאו פתרון לאיזו בעיה שהיא ,רק
ייסורים הביאו.
לכן הוא מתפלל אף בשעה מאוחרת זו שהשלום יבוא במהרה לארץ-ישראל ,שלום הנובע מלב אדם,
134יום שישי הגדול
הראשית של הממשלה .בירושלים לא נותרה עוד כל ממשלה .המפקדה העליונה הועברה כמה ימים לפני
האחד במאי ,ועתה בטלה גם המפקדה המקומית ,ובמקומה באו הפיקודים שעל שתי שיירות ,שנערכו
בשעות אלו למסען האחרון :האחת נעה דרך שיח' ג'ראח צפונה לרמאללה ,משם דרומה מערבה ללטרון,
מכאן דרך רמלה ,לוד וחדרה אל חיפה .אותה שיירה הייתה מורכבת מ 250-כלי רכב בערך ,מכוניות משא
ומכוניות נוסעים ,טנקים ומשוריינים ,גוררי תותחים וכלי רכב אחרים ,המהווים שיירות טיפוסיות של
צבא .כאשר עברו חלקן דרך רחוב המלך ג'ורג' שבירושלים ,עמדו המונים ,התבוננו ותהו; ובכן יוצאים,
באמת יוצאים .האומנם -ומה הלאה?
שיירה אחרת ,דומה בגודלה ובצורתה ,נעה דרומה ,דרך בית לחם ,ליד גוש עציון השדוד ,דרך חברון
בכיוון רפיח .עם בוא הלילה לא היו עוד בגבולות הארץ .באותו לילה היו כל היחידות שנעו צפונה בתוך
גבולות המובלעת הבריטית ,שנקראה "שטח כיבוש" .בעקבות השיירות הנעות ארזו את כליהם משמרות
הצבא ,שהוצבו יום קודם לכן במרחקים קבועים לצדי הדרכים ,והצטרפו אל היוצאים.
בין המצטרפים למאסף הייתה יחידת טנקים קטנה ,שעמדה ליד לטרון ומנעה בהפגזותיה את היהודים
מלהגיע ללטרון .עליה הגן כוח ערבי בלתי סדיר .כפי הנראה ,לא רצה הפיקוד שצומת דרכים זה ,בו
עתידים לעבור הכוחות היוצאים מירושלים צפונה ,ייהפך לזירת קרבות .על כן החזיקו את היהודים
במרחק ,ולא נתנו להם לחרוג מן הפרוזדור שבין ירושלים לשער הגיא .עתה לא היה עוד לפיקוד זה עניין,
לא בלטרון ,ולא בקרב שבין היהודים לערבים; יילחמו כאוות נפשם .במשך שעות הייתה לטרון מוגנת
על ידי כוחות בלתי סדירים בלבד .לטרון הייתה המחיצה שהפרידה בין כוחות היהודים ,שבאו מירושלים
מערבה ,ובין אלה שהסתערו מחולדה; בה עמדה תחנת השאיבה ,שצריכה לספק מים ליהודי ירושלים,
והחולש על התחנה יכול להכניע את ירושלים על ידי הצמאתה; בה היה צומת הדרכים אל רמלה ולוד מזה
ואל רמאללה מזה .היה מנוי וגמור עם גלאב פחה ,מפקד הלגיון ,שלא לתת ליהודים להשתלט על עמדת
מפתח זו ,והלגיון הערבי אץ אל לטרון.
מירושלים יצא הצבא הבריטי ,יצאה הפקידות ,ויצא הנציב העליון .במרירות יצא ,בתרעומת ,שהייתה
טמונה עמוק-עמוק בלבו ,על עושי המדיניות היושבים שם בווסטמינסטר שבלונדון ,ובטענות גלויות נגד
ראשי העדות שבארץ הקודש .עיקשים המה ,אלה ואלה ,ואינם מוכנים לוויתורים הדדיים; כל אחד עומד
על שלו .אינם יודעים כי חכמת החיים גנוזה בפשרה ובוויתורים.
את הרגשותיו ואת הצער החבוי בליבו ביטא בדברי פרידה ,ששידר בערב שלפני כן .בצאתו יכול היה
לדבר אל התושבים משתי העדות ,ולא נזקק עוד אל מנהיגיהם; אולם בעצם אמר אותם דברים שהשמיע
באוזני המנהיגים.
בפשטות דיבר ובגילוי לב; ידוע ידע כי שלושים שנות השלטון הבריטי אינן אלא פרק קצר בדברי
ימיה הארוכים של הארץ הקדושה .ובזאת פתח את דבריו" :מחר בחצות ייחתם הדף האחרון של המנדט
הבריטי בתולדות הארץ .למחרת יתחיל פרק חדש ,אולם דברי ימיה של ארץ-ישראל נמשכים .בעת יציאת
הבריטים אין רצוני לדפדף בדפים שהיו ולהתבונן אל העבר .אילו נהגתי כן ,היה קל להגדיר לפעמים:
'כאן צדקנו' ,ולפעמים' :כאן שגינו' .בתחום הסבוך של ממשלה בארץ-ישראל לא הייתה תמיד ברורה
הדרך קדימה -והעתיד לעיתים קרובות שרוי היה באפלה .ברצון רב מוכנים אנו לקבל את פסק דינה של
ההיסטוריה בקשר לכך .חשוב יותר לאמור רק ,שעם צאתנו תבוא ,בסופו של דבר ,טובה לעמה של ארץ-
ישראל ,ולא יימצא בקרבנו איש שישמיע טענה על יציאתו".
הוא הודה בכישלון המאמצים להביא לידי הסכם בין היהודים והערבים .אולם הוא ,הגנרל ,משוכנע,
כי אין למצוא פתרון לבעיה על ידי כדורים ופצצות; הללו מעולם לא הביאו פתרון לאיזו בעיה שהיא ,רק
ייסורים הביאו.
לכן הוא מתפלל אף בשעה מאוחרת זו שהשלום יבוא במהרה לארץ-ישראל ,שלום הנובע מלב אדם,
134יום שישי הגדול