Page 132 - יום שישי הגדול
P. 132
והנאבקת של המדינה היהודית ,ממשיכה לחיות את חייה הנורמליים .ידידי הזהירוני ,שאבוא ליישוב
ארצישראלי ,שנשתנה מן הקצה עד הקצה מאז ביקורי האחרון .על כן חדרו ללבי מקצת חששות וגם מקצת
התרגשות של התלהבות ,כאשר האווירון ירד על חולות שפלת החוף ,ועיני חזו שוב בגגות האדומים של
יישובי השרון ,בערוצו העקלקל של הירקון ובבתיה הלבנים של תל-אביב.
אמנם ,כשירדתי מהאווירון ,שהצלחתי לתפוס בדרך מזל אי שם באירופה ,נכנסתי לאווירה מלחמתית
למדי .ראיתי את שדה התעופה היהודי החדש ,צפונית מתל-אביב ,שהוא גדול למדי כדי לאפשר חנייה
לאווירונים גדולים ביותר .העבודות טרם הושלמו בו ,אך הפעולה מתנהלת כסדרה .המקום הומה אנשי
"הגנה" ,רובם בחולצות חאקי ומכנסיים קצרים ,ואחרים עם נרתיקי אקדח וסרטים מיוחדים ענודים על
שרווליהם.
כאן מצאתי שוב את הדרום-אפריקאי הצעיר ,שליווני לנגב בשנת .1945בחור נחמד זה משרת עתה
כטייס ב"הגנה" .הוא סיפר לי כי לפני כמה ימים עבדו גם הטייסים ביציקת בטון ,כדי לזרז את השלמת
שדה התעופה ,שצריך לתפוס את מקומה של לוד.
נעורים וחוסר רשמיות
הרושם העיקרי ,כשצעדתי לאורך השדה ,הוא הנעורים ,חוסר הרשמיות וההחלטה המעשית-עניינית
השוררים בשדה התעופה .אין כמעט להבחין בין טוראים ו"קציני מטה חשובים" ,כי כולם צעירים ממש,
כמו אותו איש אגדתי ונכבד ,שהם בירכו אותו שעה שהגיע באווירון אתי; אך עליו אין להרחיב את הדיבור.
בחדר פשוט עברתי את בדיקת הפספורט היהודית .נהניתי מרצינותו של הקצין היהודי ,שרצה לראות
את הוויזה שלי .ויזה זו הצלחתי לסחוט במאמצים רבים מהקונסוליה הבריטית בפאריס ,אחרי שידידי
התקשר טלפונית עם רחוב דאונינג מספר [ 10מושב ראש ממשלת אנגליה] .הקצין היהודי הצעיר ,ששרווליו
היו מופשלים ,עיין בחומרה בוויזה של ה.מ ,.ורשם את כל הפרטים בעיפרון לתוך מחברת של בית-ספר.
אחרי אלפיים שנה
בבדיקת המכס היה עיכוב-מה .נאמר לי ,שיינתן לי כבוד; אהיה האדם הראשון מזה אלפיים שנה
שיעבור בדיקת מכס יהודית .כבוד של מה בכך?!
הבחורים שאלוני אם יש ברשותי נשק או תחמושת .עניתי ביידיש ,כי לצערי -לא .אך הבחורים לא
השתעשעו לשמע ה"הלצה" שלי .צחוק בצד!
בבואי לבית המלון שלי ,נוכחתי לדעת שאינני בעיר נצורה ולוחמת .בתי הקפה היו מלאים ,ועל
המרפסת של מלון "ארמון" ,מקום מגורי ,ישבו כרגיל אנשים רבים ,לגמו קוקטייל או תה והסתכלו בחוף
הים.
תל אביב שרויה כיום במזג אוויר נעים ובאווירה של חג.
בבואי בערב לבית "הבימה" ,לחג המלווה הלאומי ,התרשמתי מרצינותו של קהל המאזינים ,מהנעימה
הבלתי דמגוגית של דברי הנואמים ומהרגעים הדרמטיים ,שבהם הריעו הכל לישראל גלילי ,המנהיג הצעיר
של ה"הגנה" שהוא ,כנראה ,אחד הכוכבים העולים בשמי ארץ-ישראל.
זקן החבורה ,בן-גוריון ,וגלילי הצעיר דומים במידת מה זה לזה :הם גברים קטני קומה ,בריאי-בשר,
רחבי כתפיים ,בעלי ראש גדול -ושניהם נראים כבני אדם ,שאין להזיזם או לזעזעם בנקל.
130יום שישי הגדול
ארצישראלי ,שנשתנה מן הקצה עד הקצה מאז ביקורי האחרון .על כן חדרו ללבי מקצת חששות וגם מקצת
התרגשות של התלהבות ,כאשר האווירון ירד על חולות שפלת החוף ,ועיני חזו שוב בגגות האדומים של
יישובי השרון ,בערוצו העקלקל של הירקון ובבתיה הלבנים של תל-אביב.
אמנם ,כשירדתי מהאווירון ,שהצלחתי לתפוס בדרך מזל אי שם באירופה ,נכנסתי לאווירה מלחמתית
למדי .ראיתי את שדה התעופה היהודי החדש ,צפונית מתל-אביב ,שהוא גדול למדי כדי לאפשר חנייה
לאווירונים גדולים ביותר .העבודות טרם הושלמו בו ,אך הפעולה מתנהלת כסדרה .המקום הומה אנשי
"הגנה" ,רובם בחולצות חאקי ומכנסיים קצרים ,ואחרים עם נרתיקי אקדח וסרטים מיוחדים ענודים על
שרווליהם.
כאן מצאתי שוב את הדרום-אפריקאי הצעיר ,שליווני לנגב בשנת .1945בחור נחמד זה משרת עתה
כטייס ב"הגנה" .הוא סיפר לי כי לפני כמה ימים עבדו גם הטייסים ביציקת בטון ,כדי לזרז את השלמת
שדה התעופה ,שצריך לתפוס את מקומה של לוד.
נעורים וחוסר רשמיות
הרושם העיקרי ,כשצעדתי לאורך השדה ,הוא הנעורים ,חוסר הרשמיות וההחלטה המעשית-עניינית
השוררים בשדה התעופה .אין כמעט להבחין בין טוראים ו"קציני מטה חשובים" ,כי כולם צעירים ממש,
כמו אותו איש אגדתי ונכבד ,שהם בירכו אותו שעה שהגיע באווירון אתי; אך עליו אין להרחיב את הדיבור.
בחדר פשוט עברתי את בדיקת הפספורט היהודית .נהניתי מרצינותו של הקצין היהודי ,שרצה לראות
את הוויזה שלי .ויזה זו הצלחתי לסחוט במאמצים רבים מהקונסוליה הבריטית בפאריס ,אחרי שידידי
התקשר טלפונית עם רחוב דאונינג מספר [ 10מושב ראש ממשלת אנגליה] .הקצין היהודי הצעיר ,ששרווליו
היו מופשלים ,עיין בחומרה בוויזה של ה.מ ,.ורשם את כל הפרטים בעיפרון לתוך מחברת של בית-ספר.
אחרי אלפיים שנה
בבדיקת המכס היה עיכוב-מה .נאמר לי ,שיינתן לי כבוד; אהיה האדם הראשון מזה אלפיים שנה
שיעבור בדיקת מכס יהודית .כבוד של מה בכך?!
הבחורים שאלוני אם יש ברשותי נשק או תחמושת .עניתי ביידיש ,כי לצערי -לא .אך הבחורים לא
השתעשעו לשמע ה"הלצה" שלי .צחוק בצד!
בבואי לבית המלון שלי ,נוכחתי לדעת שאינני בעיר נצורה ולוחמת .בתי הקפה היו מלאים ,ועל
המרפסת של מלון "ארמון" ,מקום מגורי ,ישבו כרגיל אנשים רבים ,לגמו קוקטייל או תה והסתכלו בחוף
הים.
תל אביב שרויה כיום במזג אוויר נעים ובאווירה של חג.
בבואי בערב לבית "הבימה" ,לחג המלווה הלאומי ,התרשמתי מרצינותו של קהל המאזינים ,מהנעימה
הבלתי דמגוגית של דברי הנואמים ומהרגעים הדרמטיים ,שבהם הריעו הכל לישראל גלילי ,המנהיג הצעיר
של ה"הגנה" שהוא ,כנראה ,אחד הכוכבים העולים בשמי ארץ-ישראל.
זקן החבורה ,בן-גוריון ,וגלילי הצעיר דומים במידת מה זה לזה :הם גברים קטני קומה ,בריאי-בשר,
רחבי כתפיים ,בעלי ראש גדול -ושניהם נראים כבני אדם ,שאין להזיזם או לזעזעם בנקל.
130יום שישי הגדול
