Page 135 - יום שישי הגדול
P. 135
ערבי שרוחו איתנה
ביפו מצאתי רק ערבי אחד ,שרוחו הייתה איתנה .היה זה בחור צעיר ,בעל זקנקן אדמדם עגול .הוא
הציע לי את הסיגריה האחרונה שלו בנדיבות של בדואי המדבר ,ואני לא יכולתי לסרב ולהעליבו .אחרי כן
הבטיחני הבחור באנגלית רצוצה ,כי לא ייכון שלום בין יהודים וערבים ,וכי הערבים יגרשו את היהודים
הימה .אך ידידו הפצוע היה יותר פסימי לגבי הסיכוי הזה.
בהתקרבנו לנמל ,התחלנו לחוש בקצת אותות חיים .קריאת תרנגול ,שנשמעה לפתע ,הבהירה לנו מה
מחרידה הייתה הדממה בשאר הרחובות .ליד הנמל עמד משמר בריטי ,כמה ילדים שיחקו ברחוב ,וכמה
זקנים חיכו עם עגלות וחמורים.
הקצין הסקוטי הצעיר אמר ,כי בלילה אחד הרגו שמונה ערבים שניסו לשדוד ,בלילה השני חמישה,
ומאז יש שקט.
למה נבהלו הערבים?
ראיתי מכונית משא שהעמיסו עליה קמח ,שנועד בשביל פליטי יפו בשכם ,וקצת סימני חיים -צעקות,
ריב ובית קפה ,שישבו בו רק שלושה אנשים .הדייגים הפסיקו לעבוד .הסרג'נט הבריטי סיפר לי ,כי דייג
ערבי אמר לו ,שהם אינם יכולים לצאת לדוג ,כי צוללות של ה"הגנה" אורבות מחוץ לנמל יפו.
לפתע שמענו ירייה -ראשונה ויחידה ששמעתי בביקורי ביפו .ראיתי ערבי בורח ,וחייל שהעיר" :רצה
לשדוד".
כאשר עברנו בדרכנו בחזרה ליד המחסומים ,העיר הסרג'נט שליווני" :נראה שהערבים נתבהלו עד
מוות ,כשתיארו לעצמם שהיהודים יעשו להם חצי ממה שהם היו עושים ליהודים ,אילו היה המצב הפוך".
על המשמר 14 ,במאי 1948
הבריטים עוזבים
זאב שרף
זאב שרף ,מזכיר מנהלת העם ,שעם קום המדינה הפכה לממשלה הזמנית ,פרסם ב 1959-ספר
בשם "שלושה ימים" ,על הימים 13 ,12ו 14-במאי 1948וכל מה שהתרחש בהם .מתוכו לקוח
הקטע על השעות האחרונות של שלטון המנדט הבריטי בארץ
בבוקר הארבעה עשר במאי ,בשעה שמונה בדיוק ,יצא הנציב העליון ,גנרל סר אלן קנינגהאם ,משער
בית הממשלה ,לבוש בגדי גנרל ועטור בכל עיטוריו ,וניגש בצעדים בטוחים אל מגרש הכבוד ,כשחמישים
חיילים דיגלו את נשקם לכבודו .הוא סקר את המשמר ,ונכנס אל מכוניתו בדרכו הקצרה אל שדה התעופה
בקלנדיה שמצפון לירושלים .מפקד חיל האוויר חלק לו כבוד ,בהטיסו בעצמו את האווירון .משהמריא
לפני ההכרזה 133
ביפו מצאתי רק ערבי אחד ,שרוחו הייתה איתנה .היה זה בחור צעיר ,בעל זקנקן אדמדם עגול .הוא
הציע לי את הסיגריה האחרונה שלו בנדיבות של בדואי המדבר ,ואני לא יכולתי לסרב ולהעליבו .אחרי כן
הבטיחני הבחור באנגלית רצוצה ,כי לא ייכון שלום בין יהודים וערבים ,וכי הערבים יגרשו את היהודים
הימה .אך ידידו הפצוע היה יותר פסימי לגבי הסיכוי הזה.
בהתקרבנו לנמל ,התחלנו לחוש בקצת אותות חיים .קריאת תרנגול ,שנשמעה לפתע ,הבהירה לנו מה
מחרידה הייתה הדממה בשאר הרחובות .ליד הנמל עמד משמר בריטי ,כמה ילדים שיחקו ברחוב ,וכמה
זקנים חיכו עם עגלות וחמורים.
הקצין הסקוטי הצעיר אמר ,כי בלילה אחד הרגו שמונה ערבים שניסו לשדוד ,בלילה השני חמישה,
ומאז יש שקט.
למה נבהלו הערבים?
ראיתי מכונית משא שהעמיסו עליה קמח ,שנועד בשביל פליטי יפו בשכם ,וקצת סימני חיים -צעקות,
ריב ובית קפה ,שישבו בו רק שלושה אנשים .הדייגים הפסיקו לעבוד .הסרג'נט הבריטי סיפר לי ,כי דייג
ערבי אמר לו ,שהם אינם יכולים לצאת לדוג ,כי צוללות של ה"הגנה" אורבות מחוץ לנמל יפו.
לפתע שמענו ירייה -ראשונה ויחידה ששמעתי בביקורי ביפו .ראיתי ערבי בורח ,וחייל שהעיר" :רצה
לשדוד".
כאשר עברנו בדרכנו בחזרה ליד המחסומים ,העיר הסרג'נט שליווני" :נראה שהערבים נתבהלו עד
מוות ,כשתיארו לעצמם שהיהודים יעשו להם חצי ממה שהם היו עושים ליהודים ,אילו היה המצב הפוך".
על המשמר 14 ,במאי 1948
הבריטים עוזבים
זאב שרף
זאב שרף ,מזכיר מנהלת העם ,שעם קום המדינה הפכה לממשלה הזמנית ,פרסם ב 1959-ספר
בשם "שלושה ימים" ,על הימים 13 ,12ו 14-במאי 1948וכל מה שהתרחש בהם .מתוכו לקוח
הקטע על השעות האחרונות של שלטון המנדט הבריטי בארץ
בבוקר הארבעה עשר במאי ,בשעה שמונה בדיוק ,יצא הנציב העליון ,גנרל סר אלן קנינגהאם ,משער
בית הממשלה ,לבוש בגדי גנרל ועטור בכל עיטוריו ,וניגש בצעדים בטוחים אל מגרש הכבוד ,כשחמישים
חיילים דיגלו את נשקם לכבודו .הוא סקר את המשמר ,ונכנס אל מכוניתו בדרכו הקצרה אל שדה התעופה
בקלנדיה שמצפון לירושלים .מפקד חיל האוויר חלק לו כבוד ,בהטיסו בעצמו את האווירון .משהמריא
לפני ההכרזה 133
