Page 134 - יום שישי הגדול
P. 134
שודדים ,צ'טניקים ונאצים
קצין חרוץ במקצת מזהיר אותי ,כי יש משום סכנה בטיול ברחובותיה העזובים של יפו בין כ2,000-
הערבים ,שנשארו בעיר מתוך 70אלף תושבים .ישנם לא רק שודדים ,המצפים לשעת הכושר ,אלא גם
עריקים עיראקיים ,בוסנים ,מוסלמים וצ'טניקים {סרבים] וכמה נאצים .בשעה שהקצין ִטלפן ,כדי להשיג
לי ליווי צבאי ,ראיתי חיילים על המרפסת ,כשהם משתזפים בנחת בשמש ומפטפטים .ממול עמד טנק
"קרומוול".
שאלתי אם אוכל לראות את ראש העיר .התשובה :לא .הוא ברח לרבת עמון .ואת חברי המועצה?
לא .העירייה סגורה .שאלתי את איש ה-סי .איי .די[ .הבולשת] ,אם הוא הופתע מהתמוטטותה של העיר
הערבית הזאת .הוא השיב בשלילה :הוא מכיר את הערבים משנת ,1936ומעולם לא העריך את כושר
הלחימה שלהם.
בינתיים הכניסו אותי לקנטינה של הקצינים ,מקום שם חיכיתי ליד כוסית לליווי שלי .רוב הקצינים
היו בחורים נחמדים .רק אחד ,בעל משקפיים וקודקוד מגודל ,לא השתתף בשמחת כולם לקראת שובם
לבריטניה :הוא אמר בזעם ,שיצטרף ללגיון [הערבי] ויילחם ביהודים .הקצינים האחרים התייחסו אליו
באדישות אדיבה ,שעה שאמר כי הנאצים הם בחורים נחמדים וכי פאראן [קצין בריטי שהואשם ברצח נער
יהודי והוברח מהארץ] עומד להגיע לארץ-ישראל בראש מאתיים אנשי קומנדו נאציים.
כל התריסים מוגפים
הגיעו שני הסרג'נטים [הסמלים] ,שהיו צריכים ללוותני .אני זוכר עדיין את יפו הרוחשת ,הגועשת ,עיר
ערבית ערה ,מלאה נהגי טקסי נוראיים ,חמורים ומיני ריחות .כל זה היה ואיננו.
ירדנו לכיכר המרכזית ,לרחובות המסחריים ולנמל .כל התריסים מוגפים ,בית המלון "ג'זירה" הקים
חומת בטון ממש בכניסה שלו.
הסרג'נטים שלי הראו כמה טוב הייתה העיר מוגנת ,וכמה מעט נזק נגרם לה" .מספיק פגז תותח אחד,
וכל הערבים האלה אורזים את חפציהם" -העיר הסרג'נט .הסרג'נט השני אמר ,כי ליהודים עומדת עדיפות
המזג שלהם" :הערבים מפטפטים ומתפארים ,ואילו היהודים הם אנשי המעשה".
נעימת דיבור של בחור זה הייתה לטובת היהודים ,אך רק "מבחינה מקצועית" ,משל לצופה המסתכל
בעניין בתחרות-בוקס [אגרוף] .גם החיילים האחרים מסתכלים בעניינים בצורה זו בערך.
זכר יחיד לחיי מסחר היה ערבי זקן שמכר צנוניות .מלווי הבריטי שאל אותו" :מה שלום העסקים?"
הוא חשב אותנו כנראה ליהודים ,והשיב בעברית" :לא טוב".
"לפי החוק הבינלאומי"
בבית החולים הצרפתי פגשתי את האחות הראשית ,נזירה קטנת קומה ובהירת עיניים .היא סיפרה ,כי
הרופאים והאחיות הערביים ברחו עם היריות הראשונות ,אף על פי שבית החולים נמצא בקצה השני של
העיר.
סניטר ערבי שאל את הסרג'נט ,אם עובדי בית החולים יקבלו חסות כאשר היהודים ייכנסו .הלה השיב
לו" :לפי החוק הבינלאומי -הכל בסדר" .בבית החולים מצאתי פצועים רבים ,ביניהם אנשי הלגיון הערבי.
ליד החולים ביקרו כמה נשים וערבי זקן חבוש כפייה.
132יום שישי הגדול
קצין חרוץ במקצת מזהיר אותי ,כי יש משום סכנה בטיול ברחובותיה העזובים של יפו בין כ2,000-
הערבים ,שנשארו בעיר מתוך 70אלף תושבים .ישנם לא רק שודדים ,המצפים לשעת הכושר ,אלא גם
עריקים עיראקיים ,בוסנים ,מוסלמים וצ'טניקים {סרבים] וכמה נאצים .בשעה שהקצין ִטלפן ,כדי להשיג
לי ליווי צבאי ,ראיתי חיילים על המרפסת ,כשהם משתזפים בנחת בשמש ומפטפטים .ממול עמד טנק
"קרומוול".
שאלתי אם אוכל לראות את ראש העיר .התשובה :לא .הוא ברח לרבת עמון .ואת חברי המועצה?
לא .העירייה סגורה .שאלתי את איש ה-סי .איי .די[ .הבולשת] ,אם הוא הופתע מהתמוטטותה של העיר
הערבית הזאת .הוא השיב בשלילה :הוא מכיר את הערבים משנת ,1936ומעולם לא העריך את כושר
הלחימה שלהם.
בינתיים הכניסו אותי לקנטינה של הקצינים ,מקום שם חיכיתי ליד כוסית לליווי שלי .רוב הקצינים
היו בחורים נחמדים .רק אחד ,בעל משקפיים וקודקוד מגודל ,לא השתתף בשמחת כולם לקראת שובם
לבריטניה :הוא אמר בזעם ,שיצטרף ללגיון [הערבי] ויילחם ביהודים .הקצינים האחרים התייחסו אליו
באדישות אדיבה ,שעה שאמר כי הנאצים הם בחורים נחמדים וכי פאראן [קצין בריטי שהואשם ברצח נער
יהודי והוברח מהארץ] עומד להגיע לארץ-ישראל בראש מאתיים אנשי קומנדו נאציים.
כל התריסים מוגפים
הגיעו שני הסרג'נטים [הסמלים] ,שהיו צריכים ללוותני .אני זוכר עדיין את יפו הרוחשת ,הגועשת ,עיר
ערבית ערה ,מלאה נהגי טקסי נוראיים ,חמורים ומיני ריחות .כל זה היה ואיננו.
ירדנו לכיכר המרכזית ,לרחובות המסחריים ולנמל .כל התריסים מוגפים ,בית המלון "ג'זירה" הקים
חומת בטון ממש בכניסה שלו.
הסרג'נטים שלי הראו כמה טוב הייתה העיר מוגנת ,וכמה מעט נזק נגרם לה" .מספיק פגז תותח אחד,
וכל הערבים האלה אורזים את חפציהם" -העיר הסרג'נט .הסרג'נט השני אמר ,כי ליהודים עומדת עדיפות
המזג שלהם" :הערבים מפטפטים ומתפארים ,ואילו היהודים הם אנשי המעשה".
נעימת דיבור של בחור זה הייתה לטובת היהודים ,אך רק "מבחינה מקצועית" ,משל לצופה המסתכל
בעניין בתחרות-בוקס [אגרוף] .גם החיילים האחרים מסתכלים בעניינים בצורה זו בערך.
זכר יחיד לחיי מסחר היה ערבי זקן שמכר צנוניות .מלווי הבריטי שאל אותו" :מה שלום העסקים?"
הוא חשב אותנו כנראה ליהודים ,והשיב בעברית" :לא טוב".
"לפי החוק הבינלאומי"
בבית החולים הצרפתי פגשתי את האחות הראשית ,נזירה קטנת קומה ובהירת עיניים .היא סיפרה ,כי
הרופאים והאחיות הערביים ברחו עם היריות הראשונות ,אף על פי שבית החולים נמצא בקצה השני של
העיר.
סניטר ערבי שאל את הסרג'נט ,אם עובדי בית החולים יקבלו חסות כאשר היהודים ייכנסו .הלה השיב
לו" :לפי החוק הבינלאומי -הכל בסדר" .בבית החולים מצאתי פצועים רבים ,ביניהם אנשי הלגיון הערבי.
ליד החולים ביקרו כמה נשים וערבי זקן חבוש כפייה.
132יום שישי הגדול
