Page 57 - יום שישי הגדול
P. 57
.24אהרון ציזלינג" :המשכיות והתחלה שלובות זו בזו"
"הייתי חבר מנהלת העם ומועצת המדינה הזמנית .קשה לי לזכור איך זה היה אז ,אבל נדמה לי שקיבלנו
את ההזמנה לטקס החתימה בעת אחת הישיבות של מנהלת העם ,כמה ימים לפני ישיבת ההכרזה" ,מספר
אהרון ציזלינג .הוא שהה אז בתל-אביב ,והיה נוסע לביתו בעין חרוד רק לסופי שבוע .את דרכו למוזיאון
עשה ברגל ,אם כי עמדה לרשותו מכונית .הוא בא בלוויית אשתו ,אחיו ואמו.
מה הייתה הרגשתו? קשה להגדירה בדיוק" .הייתי נתון אז במערכת תפקידים רבים ,וההרגשה הייתה
של המשכיות והתחלה מקופלות זו בזו ומשולבות זו בזו .למעשה ,החתימה הייתה רק ביטוי חיצוני
למאבקים שבהם הייתי נתון עוד לפני כן ,וידעתי שהם עומדים עוד לפנינו".
אחרי החתימה יצא ציזלינג לרחוב והלך עם אשתו לבקר את ִאמה ואת גיסתו .הוא ביקש לשמוע מבני
המשפחה כיצד קלטו את השידור מן המוזיאון .את הערב בילה בחיק המשפחה.
.25משה קול" :כשהמדינה הוכרזה נשמנו לרווחה"
"ידענו בדיוק באיזו שעה יתקיים הטקס בתל-אביב ,ולכן התכנסנו בשעה היעודה באולם הסוכנות
בירושלים כדי לשמוע את שידור הטקס באלחוט .כולנו ,כל ה'נצורים' ,היינו מתוחים ועצבניים .הצטופפנו
סביב המקלט הקטן ,אך החשמל נתקלקל ,וכמעט שלא שמענו דבר .כשהבנו לבסוף שהמדינה הוכרזה,
נשמנו לרווחה .חששנו מפני תקלות .הגיעו אלינו שמועות שהופעל לחץ מטעם ארצות הברית לעכב את
הכרזת המדינה ,ושלחנו אז מברק לבן-גוריון ,בו הבענו התנגדות לעיכוב כלשהו .אני בטוח שאילו לא
היינו מכריזים אז ,מי יודע אם בכלל היו מכריזים!
"לאחר שנסתיים השידור הכושל של הטקס מתל-אביב ,המשכנו לשבת באולם הישיבות של הסוכנות.
דאגתנו באותו רגע הייתה נתונה לגורל ירושלים ,ולא לגינוני טקס ,בעיקר לאחר האסון של גוש עציון...
"תשעת החברים הנצורים חתמו מאוחר יותר על המגילה .כל אחד לחוד .אני הגעתי לתל-אביב בהפוגה
הראשונה .טסתי לבדי במטוס 'פרימוס' קטן .חתמתי על המגילה ללא כל טקס מיוחד ,בהיותי באולם
הישיבות של הממשלה .לאחר הישיבה ניגש אלי מר שרף ,שהיה אז מזכיר הממשלה ,והזמינני לחתום
במקום שהשאירו עבורי .הפעולה הייתה קצרה ויבשה".
.26פנחס רוזנבליט-רוזן" :הרגשתי חזק...חזק"...
ההזמנה שהגיעה אל הבית מספר 9ברחוב פרישמן בתל אביב עדיין הייתה סודית ביותר .אך לגבי
הד"ר פליקס רוזנבליט ,כיום שר המשפטים פנחס רוזן ,לא היה בה משום חידוש ,כי הד"ר רוזנבליט נמנה
על "הי"ג" 13 -חברי מנהלת העם ,אשר עם הכרזת העצמאות הפכו לממשלה הזמנית ,ובתור שכזה היה
שותף להחלטות ,להכרעות ולסודות.
כאשר יצא הד"ר רוזנבליט בדרכו אל המוזיאון באותו "אחר הצהריים בלתי נשכח" ,כהגדרתו ,עדיין
היה תוארו "מנהל המשפטים" של המדינה הנולדת .המיניסטריון ש"בדרך" כלל חדר בודד במשרדו של
עורך הדין דונקלבלום ברחוב אחד העם בתל-אביב .ואולם ,עוד באותו יום ,בצאתו למוזיאון ,כבר היה
הד"ר רוזן שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל עם משרד ומזכירה בקרית הממשלה .למחרת ,בביתו
מדינה נולדת 55
"הייתי חבר מנהלת העם ומועצת המדינה הזמנית .קשה לי לזכור איך זה היה אז ,אבל נדמה לי שקיבלנו
את ההזמנה לטקס החתימה בעת אחת הישיבות של מנהלת העם ,כמה ימים לפני ישיבת ההכרזה" ,מספר
אהרון ציזלינג .הוא שהה אז בתל-אביב ,והיה נוסע לביתו בעין חרוד רק לסופי שבוע .את דרכו למוזיאון
עשה ברגל ,אם כי עמדה לרשותו מכונית .הוא בא בלוויית אשתו ,אחיו ואמו.
מה הייתה הרגשתו? קשה להגדירה בדיוק" .הייתי נתון אז במערכת תפקידים רבים ,וההרגשה הייתה
של המשכיות והתחלה מקופלות זו בזו ומשולבות זו בזו .למעשה ,החתימה הייתה רק ביטוי חיצוני
למאבקים שבהם הייתי נתון עוד לפני כן ,וידעתי שהם עומדים עוד לפנינו".
אחרי החתימה יצא ציזלינג לרחוב והלך עם אשתו לבקר את ִאמה ואת גיסתו .הוא ביקש לשמוע מבני
המשפחה כיצד קלטו את השידור מן המוזיאון .את הערב בילה בחיק המשפחה.
.25משה קול" :כשהמדינה הוכרזה נשמנו לרווחה"
"ידענו בדיוק באיזו שעה יתקיים הטקס בתל-אביב ,ולכן התכנסנו בשעה היעודה באולם הסוכנות
בירושלים כדי לשמוע את שידור הטקס באלחוט .כולנו ,כל ה'נצורים' ,היינו מתוחים ועצבניים .הצטופפנו
סביב המקלט הקטן ,אך החשמל נתקלקל ,וכמעט שלא שמענו דבר .כשהבנו לבסוף שהמדינה הוכרזה,
נשמנו לרווחה .חששנו מפני תקלות .הגיעו אלינו שמועות שהופעל לחץ מטעם ארצות הברית לעכב את
הכרזת המדינה ,ושלחנו אז מברק לבן-גוריון ,בו הבענו התנגדות לעיכוב כלשהו .אני בטוח שאילו לא
היינו מכריזים אז ,מי יודע אם בכלל היו מכריזים!
"לאחר שנסתיים השידור הכושל של הטקס מתל-אביב ,המשכנו לשבת באולם הישיבות של הסוכנות.
דאגתנו באותו רגע הייתה נתונה לגורל ירושלים ,ולא לגינוני טקס ,בעיקר לאחר האסון של גוש עציון...
"תשעת החברים הנצורים חתמו מאוחר יותר על המגילה .כל אחד לחוד .אני הגעתי לתל-אביב בהפוגה
הראשונה .טסתי לבדי במטוס 'פרימוס' קטן .חתמתי על המגילה ללא כל טקס מיוחד ,בהיותי באולם
הישיבות של הממשלה .לאחר הישיבה ניגש אלי מר שרף ,שהיה אז מזכיר הממשלה ,והזמינני לחתום
במקום שהשאירו עבורי .הפעולה הייתה קצרה ויבשה".
.26פנחס רוזנבליט-רוזן" :הרגשתי חזק...חזק"...
ההזמנה שהגיעה אל הבית מספר 9ברחוב פרישמן בתל אביב עדיין הייתה סודית ביותר .אך לגבי
הד"ר פליקס רוזנבליט ,כיום שר המשפטים פנחס רוזן ,לא היה בה משום חידוש ,כי הד"ר רוזנבליט נמנה
על "הי"ג" 13 -חברי מנהלת העם ,אשר עם הכרזת העצמאות הפכו לממשלה הזמנית ,ובתור שכזה היה
שותף להחלטות ,להכרעות ולסודות.
כאשר יצא הד"ר רוזנבליט בדרכו אל המוזיאון באותו "אחר הצהריים בלתי נשכח" ,כהגדרתו ,עדיין
היה תוארו "מנהל המשפטים" של המדינה הנולדת .המיניסטריון ש"בדרך" כלל חדר בודד במשרדו של
עורך הדין דונקלבלום ברחוב אחד העם בתל-אביב .ואולם ,עוד באותו יום ,בצאתו למוזיאון ,כבר היה
הד"ר רוזן שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל עם משרד ומזכירה בקרית הממשלה .למחרת ,בביתו
מדינה נולדת 55
