Page 56 - יום שישי הגדול
P. 56
בישיבתה הראשונה של מועצת המדינה הזמנית.
"הנסיעה למוזיאון הייתה ארוכה מהליכה ברגל בשל ההמונים שהצטופפו שם .בקשר לטקס עצמו
-אני חושב שאיני יכול להיות עד להתרשמותי .כאדם השייך למפלגה ,שכל חלומה היה הקמת מדינה
יהודית (בשעה שאחרים עדיין הטילו ספק באפשרות זאת) ,ואשר זכה להגיע ולראות את הקמתה במו עיניו
-התרגשתי כל כך שידי רעדה ,ולא יכולתי לחתום .מר שרת שאל אותי' :מה אתה רועד כל כך'? (שנינו
ישבנו יחד בלטרון ,ומי ציפה שזה יקרה מהר כל כך )...אני חושב שעד היום אין הרבה אנשים במדינה
היודעים להעריך במה זכה דורנו.
"האווירה הייתה מלאה 'אבק שריפה' .ולא אבק שריפה של ממש .מזה לא פחדנו (במפלגתנו) אף פעם.
גם ההפצצות בשבת בבוקר לא עשו עלינו רושם רב .קיווינו שכוחות הביטחון יתאחדו כעת ללא פילוגים
וללא שנאת אחים ,ויהיה לנו כוח חזק מספיק כדי לעמוד במאבק".
.23הרב י.ל .פישמן (מימון)" :הוספתי 'בעזרת השם'"
"ביום חמישי (ה 13-במאי) בשעה 10בבוקר הגיעה פתאום איזו בחורה ,אתה יודע ,ככה גיבורה מן
הימים ההם ,דפקה בדלת ואמרה :הרב פישמן [י"ל מימון] ,בבקשה להזדרז ,אווירון מיוחד נשלח לקחתך
מירושלים לתל-אביב .הוא מחכה לך בשכונת התימנים .שאלתי :נו ,יפה יפה ,אבל האם צריך לקחת משהו
לדרך? לא! לא! האווירון כל כך קטן ושבור -בקושי רב יהיה מקום בשביל גופך לבדו .אז לקחתי רק
את הטלית והתפילין .כאשר באנו למקום וראיתי את האווירון הזה ,אמרתי :ישמרנו השם ,איזו מין עגלה
שבורה ...לקח הטייס הטלית מידי ,קשר אותה למותני ואמר :ככה יותר טוב ,במטוס אין מקום .ובאמת ,מה
אני אומר לך -איך שהעגלה עשתה את דרכה בשמיים -איזה שלוש שעות שלמות .בדרך עקלקלה ,לחמוק
מעל העמדות של הערבים .סוף סוף הגענו ,והביאו אותי היישר אל בן-גוריון הביתה .ידעתי שבן-גוריון
אוהב אותי ,מפני שתמיד רציתי מדינה ולא הסתרתי זאת ממנו אף פעם .והנה אני נכנס ורואה שיושבים
ארבעה אנשים ומתווכחים ביניהם :בן-גוריון ,שרת ,שפירא וציזלינג .נו ,ומה רוצים ממני ,שאלתי את
בן-גוריון .ובן-גוריון השיב לי :אנחנו רוצים להכריז על מדינת ישראל .שואל אני אותו :נו ,ותגיד לי ,בן-
גוריון ,מלבד העגלה השבורה ששלחת להביא אותי מירושלים -יש לך עוד משהו? אבל בן-גוריון רק צחק
וגם אני -מפני ששנינו רצינו מדינה .אז ידענו ,שהכל לא חשוב .אחר כך היה כבר ברור שמכריזים .אז
אמרתי שבלי ברכת 'שהחיינו' -איזו מין הכרזה היסטורית זו? נתכעס ציזלינג ואמר :ומה עוד אתה רוצה
לעשות לנו?! אבל בן-גוריון רק שאל :נו ,ר' פישמן ,ומי יעשה הברכה במוזיאון? אמרתי :שלחת האווירון
להביא אותי ,תוכל לשלוח אותו האווירון להביא את הרב הראשי הרצוג מעיר הקודש ויעשה הברכה .אמר
בן גוריון :זה לא בא בחשבון .והוא ציווה' :פישמן! רצית מדינה -אתה תעשה 'שהחיינו'.
"אחר כך ,במוזיאון ,כאשר ברכתי לפני נבחרי העם ,פתאום ראיתי איך מוציא ציזלינג מטפחת מן הכיס
ומכסה את ראשו הגלוי...
"כאשר הגיע תורי לחתום במגילה ,רשמתי שמי כמו שעשו כולם ,אבל לא הסתפקתי בכך ורציתי
להוסיף בעזרת השם .משה שרתוק ,שהשגיח על החותמים נבהל ושאל :ר' פישמן ,מה אתה עושה שם?
תיכף תראה בעצמך ,אמרתי לו .מה אתה חושב -הוא ראה איך הוספתי ליד שמי ארבע אותיות :בעז"ה -
בעזרת השם"...
54יום שישי הגדול
"הנסיעה למוזיאון הייתה ארוכה מהליכה ברגל בשל ההמונים שהצטופפו שם .בקשר לטקס עצמו
-אני חושב שאיני יכול להיות עד להתרשמותי .כאדם השייך למפלגה ,שכל חלומה היה הקמת מדינה
יהודית (בשעה שאחרים עדיין הטילו ספק באפשרות זאת) ,ואשר זכה להגיע ולראות את הקמתה במו עיניו
-התרגשתי כל כך שידי רעדה ,ולא יכולתי לחתום .מר שרת שאל אותי' :מה אתה רועד כל כך'? (שנינו
ישבנו יחד בלטרון ,ומי ציפה שזה יקרה מהר כל כך )...אני חושב שעד היום אין הרבה אנשים במדינה
היודעים להעריך במה זכה דורנו.
"האווירה הייתה מלאה 'אבק שריפה' .ולא אבק שריפה של ממש .מזה לא פחדנו (במפלגתנו) אף פעם.
גם ההפצצות בשבת בבוקר לא עשו עלינו רושם רב .קיווינו שכוחות הביטחון יתאחדו כעת ללא פילוגים
וללא שנאת אחים ,ויהיה לנו כוח חזק מספיק כדי לעמוד במאבק".
.23הרב י.ל .פישמן (מימון)" :הוספתי 'בעזרת השם'"
"ביום חמישי (ה 13-במאי) בשעה 10בבוקר הגיעה פתאום איזו בחורה ,אתה יודע ,ככה גיבורה מן
הימים ההם ,דפקה בדלת ואמרה :הרב פישמן [י"ל מימון] ,בבקשה להזדרז ,אווירון מיוחד נשלח לקחתך
מירושלים לתל-אביב .הוא מחכה לך בשכונת התימנים .שאלתי :נו ,יפה יפה ,אבל האם צריך לקחת משהו
לדרך? לא! לא! האווירון כל כך קטן ושבור -בקושי רב יהיה מקום בשביל גופך לבדו .אז לקחתי רק
את הטלית והתפילין .כאשר באנו למקום וראיתי את האווירון הזה ,אמרתי :ישמרנו השם ,איזו מין עגלה
שבורה ...לקח הטייס הטלית מידי ,קשר אותה למותני ואמר :ככה יותר טוב ,במטוס אין מקום .ובאמת ,מה
אני אומר לך -איך שהעגלה עשתה את דרכה בשמיים -איזה שלוש שעות שלמות .בדרך עקלקלה ,לחמוק
מעל העמדות של הערבים .סוף סוף הגענו ,והביאו אותי היישר אל בן-גוריון הביתה .ידעתי שבן-גוריון
אוהב אותי ,מפני שתמיד רציתי מדינה ולא הסתרתי זאת ממנו אף פעם .והנה אני נכנס ורואה שיושבים
ארבעה אנשים ומתווכחים ביניהם :בן-גוריון ,שרת ,שפירא וציזלינג .נו ,ומה רוצים ממני ,שאלתי את
בן-גוריון .ובן-גוריון השיב לי :אנחנו רוצים להכריז על מדינת ישראל .שואל אני אותו :נו ,ותגיד לי ,בן-
גוריון ,מלבד העגלה השבורה ששלחת להביא אותי מירושלים -יש לך עוד משהו? אבל בן-גוריון רק צחק
וגם אני -מפני ששנינו רצינו מדינה .אז ידענו ,שהכל לא חשוב .אחר כך היה כבר ברור שמכריזים .אז
אמרתי שבלי ברכת 'שהחיינו' -איזו מין הכרזה היסטורית זו? נתכעס ציזלינג ואמר :ומה עוד אתה רוצה
לעשות לנו?! אבל בן-גוריון רק שאל :נו ,ר' פישמן ,ומי יעשה הברכה במוזיאון? אמרתי :שלחת האווירון
להביא אותי ,תוכל לשלוח אותו האווירון להביא את הרב הראשי הרצוג מעיר הקודש ויעשה הברכה .אמר
בן גוריון :זה לא בא בחשבון .והוא ציווה' :פישמן! רצית מדינה -אתה תעשה 'שהחיינו'.
"אחר כך ,במוזיאון ,כאשר ברכתי לפני נבחרי העם ,פתאום ראיתי איך מוציא ציזלינג מטפחת מן הכיס
ומכסה את ראשו הגלוי...
"כאשר הגיע תורי לחתום במגילה ,רשמתי שמי כמו שעשו כולם ,אבל לא הסתפקתי בכך ורציתי
להוסיף בעזרת השם .משה שרתוק ,שהשגיח על החותמים נבהל ושאל :ר' פישמן ,מה אתה עושה שם?
תיכף תראה בעצמך ,אמרתי לו .מה אתה חושב -הוא ראה איך הוספתי ליד שמי ארבע אותיות :בעז"ה -
בעזרת השם"...
54יום שישי הגדול
