Page 54 - יום שישי הגדול
P. 54
‫גולדה מאיר(סון) הייתה אחת משתי הנשים שחתמו‪.‬‬
‫האישה השנייה ‪ -‬רחל כגן מויצ"ו‬

‫לחו"ל הייתה מורגלת כבר אז‪ .‬בחודש מאי ‪ 1948‬חזרה הגב' מאיר מארצות הברית מפעולת גיוס כספים‪,‬‬
‫שהצליחה מאוד (מיד אחרי ההכרזה באה תביעה שתחזור לשם‪ ,)...‬וביומיים שלפני ההכרזה השתתפה‬
‫בישיבות מפקדת ה"הגנה"‪ ,‬בהן דיווחה על שיחות שניהלה עם "גורמי חוץ"‪ ,‬ושמעה הערכה על תוצאותיה‬
‫הביטחוניות האפשריות של ההכרזה‪ .‬האם היה בכך כדי להרתיעה? "לא ולא!" עונה הגב מאיר בתוקף‪.‬‬
‫"לא היה לי אף רגע של היסוס‪ .‬הרגשתי שזה הרגע ואסור להחמיצו‪ ,‬פן לא יהיה עתידנו 'ורוד' כלל וכלל‪.‬‬

‫זאת למרות שידעתי שהאויב עומד 'לזוז' מיד עם צאת הבריטים את הארץ‪"...‬‬
‫חתימתה של גב' מאיר על מגילת העצמאות בשעת הטקס ממש נתאפשרה דווקא בעטיה של "תאונה"‪:‬‬
‫"הוטל עלי על ידי בן‪-‬גוריון לנסוע לירושלים ולנהל שם את העניינים‪ .‬על פי התוכנית עמדתי לעלות‬
‫לירושלים ביום חמישי (יום לפני ההכרזה)‪ .‬טסתי ב"פרימוס" [מטוס קל]‪ ,‬שהיה צריך להביא אותי‬
‫לירושלים‪ ,‬ואת מר גרינבוים מירושלים לתל‪-‬אביב‪ ,‬לטקס‪ .‬אך כאשר הגיע האווירון עד להרים‪ ,‬החל‬
‫המנוע להתמרד‪ .‬הבנתי מיד מה מתרחש‪ ,‬וראיתי שהטייס כבר מציץ מבעד לחלון‪ .‬הוא בחן באיזה כפר‬
‫אפשר לנחות נחיתת אונס‪ .‬ידעתי שהוא מספיק מתוח‪ ,‬ולכן לא דחקתי בו ולא אמרתי דבר‪ .‬למרבה המזל‪,‬‬
‫הצלחנו איכשהו לחזור לשדה דב בתל‪-‬אביב‪ .‬בגלל 'תאונה' זאת לא הצליח גרינבוים להגיע לטקס‪ ,‬ואני‬

‫עצמי לא אוכל לומר שהצטערתי על שנשארתי בתל‪-‬אביב‪...‬‬

‫‪ 52‬יום שישי הגדול‬
   49   50   51   52   53   54   55   56   57   58   59