Page 57 - עין לעציון
P. 57
‫ציור של מרסל ינקו עם המילים 'נצח ירושלים'‬

‫ישראל' לא 'נצח ירושלים' (אבינועם תשי"ח‪ ,‬עמ' ‪ .)554‬מילותיו אלה של מוש הפכו ‬
‫לסמל ולזיכרון ללחימה עד הסוף ולהגנה על ירושלים‪.‬‬

‫יהודה נוימן‪ ,‬חבר קיבוץ עין צורים‪ ,‬שהיה פקודו בגוש‪ ,‬סיפר על מוש שהיה‬
‫מפקד נמרץ‪ ,‬לוחם טוב ואדם ראוי‪ .‬הוא הכניס את חייליו לאווירה של מלחמת מצדה‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬מוש אמר‪' :‬גוש עציון יהפוך למצדה שנייה' משפט שמשמעותו שאין הרבה‬
‫סיכוי שמישהו יֵצא חי מהגוש (וראו גם קנוהל תשס"ט‪ ,‬עמ' ‪ .)409‬בראייה לאחור יש‬
‫להניח שכוונתו של מוש הייתה שונה‪ :‬הדגש הוא לחימה עד הסוף למען ירושלים‪ ,‬ולא‬

‫ההתאבדות‪ ,‬כפי שמספר יוסף בן מתתיהו על סיום הקרב במצדה‪5.‬‬

‫נפילתו של מוש‬

‫שבוע לאחר שהספיד את חייליו‪ ,‬נפל מוש בעצמו בקרב על עמדת מפתח של הגוש‬
‫במנזר הרוסי בג' באייר תש"ח (‪ 12‬במאי ‪ .)1948‬היה זה בקרב האחרון על גוש עציון‪,‬‬

‫‪ 5‬בספר הזיכרונות שכתב יהודה נוימן‪ ,‬בדרך‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ ,132‬הוא בחר לנסח את הדברים באופן הבא‪' :‬התחילה‬
‫ להיווצר תחושה שגוש עציון הוא כעין "מצדה" שנייה‪ ,‬ושהעיקר הוא המפעל "נצח ירושלים"'‪ .‬בעניין ההשוואה שערך מוש‬
‫ עם קרב מצדה‪ ,‬דעות הלוחמים שאותם ראיינתי והערכות של מי ששמע מפיו את הדברים קרובות זו לזו‪ .‬יוחנן בן יעקב מניח‬
‫ שבעשרת הימים האחרונים של גוש עציון‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬התגבשה אצל מוש ההכרה כי חייבים להילחם עד הסוף‪ ,‬כמו במצדה‬
‫ (לא במובן של התאבדות חלילה‪ ,‬הוא הבין שהסוף קרב‪ ,‬שהקרב הבא יהיה קרב אחרון‪ .‬זה גם רוח הדברים שעולה מדבריה של‬
‫ נעמי עורב (תשע"ד)‪ ,‬שהייתה אף היא פקודתו של מוש‪ ,‬והבינה מדבריו שהולכים להילחם עד הסוף‪ ,‬עד המוות‪ .‬כך ניתן להבין‬
‫ בדבריו של שאול רז‪' :‬מתוך דבריו הבין כל חייל כי קרוב הקץ וכי הקרב הבא יהיה אחרון' (תשי"א‪ ,‬עמ' ‪ .)134‬ובאותו אופן גם‬
‫ הבין משה מושקוביץ (מושקו) במשואות יצחק‪"' :‬כשמוש מתדרך את אנשי משואות יצחק בענייני ביטחון‪ ,‬הוא מזכיר באוזניהם‬
‫ את מצדה‪ ,‬ותחושה של כובד ראש ואימת הדין משתררת אפילו ביישוב הצעיר והאופטימי הזה' (קראוס‪ ,2014 ,‬עמ' ‪.)144‬‬

‫‪ 56‬עין לעציון‬
   52   53   54   55   56   57   58   59   60   61   62