Page 211 - יום שישי הגדול
P. 211
מדובר בהצהרות בעלות ערך חינוכי בלבד ,או ,שמא ,יש להצהרות אלה גם תוקף משפטי של ממש?
פרקליטים הופיעו בפני בית המשפט העליון ,וביקשו לייחס להצהרות שבהכרזת העצמאות תוקף של
חוקה כדוגמת חוקתה של ארצות הברית" .הואיל ומדובר בחוקה" ,טען פרקליט בפני בית המשפט העליון,
"הרי שכל חוק שיש בו סתירה כלשהי לדברים הנאמרים בהכרזה – צריך להיחשב כבטל ומבוטל" .בראשית
המדינה בא טיעון זה כדי לנסות ולבטל את תוקפן של תקנות ההגנה המנדטוריות ,שיש ִעמן פגיעה חמורה
בחירויות הפרט המובטחות בהכרזה .בשנות השבעים הועלה טיעון זה ,בניסיון להביא לביטול תוקפו של
חוק הכנסת ,הקובע שנישואין של יהודים בישראל "ייערכו לפי דין תורה" ,וזאת בטיעון ,שאין החוק עולה
בקנה אחד עם העיקרון של חופש המצפון ,המובטח בחלק השלישי של הכרזת העצמאות.
בית המשפט העליון לא קיבל את הטיעונים האלה .מאז ומתמיד קבעה הפסיקה ,המשקפת את הגישה
המחייבת והמקובלת ,שאין לראות בהכרזת העצמאות משום חוקה פורמאלית ,שלאורה ניתן לבחון את
תוקפם של חוקים המחייבים במדינה .כך ,אין בהכרזה ובעקרונותיה כדי לפגום בתוקפה של חקיקה
מנדטורית קודמת ,שלא בוטלה מכוח חקיקה ישראלית ,וכן אין בה כדי להגביל את כוחה של הכנסת
לחוקק חוקים כטוב בעיניה .אלא שלמרות הלכות ברורות אלה ,אין בהן כדי לתאר בשלמותו את מעמדה
המשפטי של הכרזת העצמאות במשפט הישראלי כיום [הדברים פורסמו ב .]1988-אמת ,נכון הדבר ,שאין
בכוחה של ההכרזה לבטל תוקפו של חוק הכנסת ,וכאשר החוק ברור וחד משמעי ,יהיה הוא עדיף על כל
העקרונות האמורים בהכרזת העצמאות .אולם ,כאשר ניתן לפרש את החקיקה המחייבת במדינה בצורות
שונות ,יעדיפו בתי המשפט את הפירוש המתיישב עם העקרונות שנקבעו בהכרזת העצמאות ,בהיותם
משקפים את ה"אני מאמין" של המדינה .כך יהיה הדין גם בכל אותם המקרים ,בהם אין בחוק הוראה
מפורשת המסדירה את העקרונות המחייבים בעניין מסוים .במקרה כזה -הבהירה פסיקת בית המשפט
העליון -חייבות רשויות המדינה (משרד ממשלתי ,למשל) לפעול ברוח הכרזת העצמאות ולהימנע
מעשיית מעשה ,העומד בניגוד לעקרונות שנקבעו בה.
את הגישה הזאת ,המקנה חשיבות משפטית רבה לעקרונות שנקבעו בהכרזת העצמאות ,ניתן להדגים
בפסק דין "קול העם" ,מהחשובים בפסקי הדין ,שניתנו בבית המשפט העליון מאז הקמתו ,שבו נקבעו
חופש הביטוי והעיתונות כבעלי ערך ציבורי משפטי גבוה ביותר במשפט הנוהג של מדינת ישראל .באותו
מקרה ,שאירע בשנות החמישים ,פורסמה באחד העיתונים ידיעה ,שלפיה עומדת מדינת ישראל להעמיד
200אלף חיילים לרשותה של ארצות הברית ,במקרה שזו תילחם בברית המועצות .הידיעה הוכחשה מעל
בימת הכנסת ,ונתברר שהייתה משוללת כל יסוד .אלא שבינתיים סערו הרוחות בארץ ,והידיעה שימשה
בסיס למאמר מערכת חריף בעיתון "קול העם" ,שהיה ביטאונה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית.
במאמר המערכת נאמרו דברים בוטים מאד כנגד ממשלת ישראל ה"מחרחרת מלחמות" וה"מספסרת
בדם הנוער הישראלי" .שר הפנים החליט בעקבות דברים אלה לעשות שימוש בסמכותו החוקית ,שלפי
פקודת העיתונות המנדטורית ,הינה בעלת תוקף במדינת ישראל עד היום .לפי פקודה זו( ,שתוקפה
המשפטי הוא כתוקף חוק של הכנסת) מוסמך שר הפנים "להפסיק את הופעתו של כל עיתון לתקופה
שיראה לנכון ,אם התפרסם בו דבר העלול ,לדעתו ,לסכן את שלום הציבור" .שר הפנים סבר ,שאכן
עלולים הדברים שפורסמו "לסכן את שלום הציבור" ,והורה על הפסקת הופעתו של "קול העם" למשך
ימים מספר .העיתון עתר לבית המשפט הגבוה לצדק ,וביקש מבית המשפט להורות על ביטול החלטתו
של השר ,בהיותה פוגעת בחופש הביטוי והעיתונות.
בפני בית המשפט העליון ,בתפקידו כבג"צ ,עמדה השאלה :מהו פרסום ,שניתן לומר לגביו שהוא
"עלול לסכן את שלום הציבור" ,עד שיש בו כדי להצדיק את החלטת שר הפנים להורות על מניעת
הופעתו של עיתון? השאלה הייתה בגדר פרשנות ,וברור היה שהוראת החוק ניתנת לשני פירושים .כך,
למשל ,ניתן לומר שכל פרסום ,שיש בו "נטייה רעה" ,די בו כדי להצדיק את שימוש השר בסמכותו .אך
אפשר לומר גם ,שפרסום" ,העלול לסכן את שלום הציבור" ,הוא רק פרסום כזה שיש ִעמו "ודאות קרובה"
מגילת העצמאות ממרחק השנים 209
פרקליטים הופיעו בפני בית המשפט העליון ,וביקשו לייחס להצהרות שבהכרזת העצמאות תוקף של
חוקה כדוגמת חוקתה של ארצות הברית" .הואיל ומדובר בחוקה" ,טען פרקליט בפני בית המשפט העליון,
"הרי שכל חוק שיש בו סתירה כלשהי לדברים הנאמרים בהכרזה – צריך להיחשב כבטל ומבוטל" .בראשית
המדינה בא טיעון זה כדי לנסות ולבטל את תוקפן של תקנות ההגנה המנדטוריות ,שיש ִעמן פגיעה חמורה
בחירויות הפרט המובטחות בהכרזה .בשנות השבעים הועלה טיעון זה ,בניסיון להביא לביטול תוקפו של
חוק הכנסת ,הקובע שנישואין של יהודים בישראל "ייערכו לפי דין תורה" ,וזאת בטיעון ,שאין החוק עולה
בקנה אחד עם העיקרון של חופש המצפון ,המובטח בחלק השלישי של הכרזת העצמאות.
בית המשפט העליון לא קיבל את הטיעונים האלה .מאז ומתמיד קבעה הפסיקה ,המשקפת את הגישה
המחייבת והמקובלת ,שאין לראות בהכרזת העצמאות משום חוקה פורמאלית ,שלאורה ניתן לבחון את
תוקפם של חוקים המחייבים במדינה .כך ,אין בהכרזה ובעקרונותיה כדי לפגום בתוקפה של חקיקה
מנדטורית קודמת ,שלא בוטלה מכוח חקיקה ישראלית ,וכן אין בה כדי להגביל את כוחה של הכנסת
לחוקק חוקים כטוב בעיניה .אלא שלמרות הלכות ברורות אלה ,אין בהן כדי לתאר בשלמותו את מעמדה
המשפטי של הכרזת העצמאות במשפט הישראלי כיום [הדברים פורסמו ב .]1988-אמת ,נכון הדבר ,שאין
בכוחה של ההכרזה לבטל תוקפו של חוק הכנסת ,וכאשר החוק ברור וחד משמעי ,יהיה הוא עדיף על כל
העקרונות האמורים בהכרזת העצמאות .אולם ,כאשר ניתן לפרש את החקיקה המחייבת במדינה בצורות
שונות ,יעדיפו בתי המשפט את הפירוש המתיישב עם העקרונות שנקבעו בהכרזת העצמאות ,בהיותם
משקפים את ה"אני מאמין" של המדינה .כך יהיה הדין גם בכל אותם המקרים ,בהם אין בחוק הוראה
מפורשת המסדירה את העקרונות המחייבים בעניין מסוים .במקרה כזה -הבהירה פסיקת בית המשפט
העליון -חייבות רשויות המדינה (משרד ממשלתי ,למשל) לפעול ברוח הכרזת העצמאות ולהימנע
מעשיית מעשה ,העומד בניגוד לעקרונות שנקבעו בה.
את הגישה הזאת ,המקנה חשיבות משפטית רבה לעקרונות שנקבעו בהכרזת העצמאות ,ניתן להדגים
בפסק דין "קול העם" ,מהחשובים בפסקי הדין ,שניתנו בבית המשפט העליון מאז הקמתו ,שבו נקבעו
חופש הביטוי והעיתונות כבעלי ערך ציבורי משפטי גבוה ביותר במשפט הנוהג של מדינת ישראל .באותו
מקרה ,שאירע בשנות החמישים ,פורסמה באחד העיתונים ידיעה ,שלפיה עומדת מדינת ישראל להעמיד
200אלף חיילים לרשותה של ארצות הברית ,במקרה שזו תילחם בברית המועצות .הידיעה הוכחשה מעל
בימת הכנסת ,ונתברר שהייתה משוללת כל יסוד .אלא שבינתיים סערו הרוחות בארץ ,והידיעה שימשה
בסיס למאמר מערכת חריף בעיתון "קול העם" ,שהיה ביטאונה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית.
במאמר המערכת נאמרו דברים בוטים מאד כנגד ממשלת ישראל ה"מחרחרת מלחמות" וה"מספסרת
בדם הנוער הישראלי" .שר הפנים החליט בעקבות דברים אלה לעשות שימוש בסמכותו החוקית ,שלפי
פקודת העיתונות המנדטורית ,הינה בעלת תוקף במדינת ישראל עד היום .לפי פקודה זו( ,שתוקפה
המשפטי הוא כתוקף חוק של הכנסת) מוסמך שר הפנים "להפסיק את הופעתו של כל עיתון לתקופה
שיראה לנכון ,אם התפרסם בו דבר העלול ,לדעתו ,לסכן את שלום הציבור" .שר הפנים סבר ,שאכן
עלולים הדברים שפורסמו "לסכן את שלום הציבור" ,והורה על הפסקת הופעתו של "קול העם" למשך
ימים מספר .העיתון עתר לבית המשפט הגבוה לצדק ,וביקש מבית המשפט להורות על ביטול החלטתו
של השר ,בהיותה פוגעת בחופש הביטוי והעיתונות.
בפני בית המשפט העליון ,בתפקידו כבג"צ ,עמדה השאלה :מהו פרסום ,שניתן לומר לגביו שהוא
"עלול לסכן את שלום הציבור" ,עד שיש בו כדי להצדיק את החלטת שר הפנים להורות על מניעת
הופעתו של עיתון? השאלה הייתה בגדר פרשנות ,וברור היה שהוראת החוק ניתנת לשני פירושים .כך,
למשל ,ניתן לומר שכל פרסום ,שיש בו "נטייה רעה" ,די בו כדי להצדיק את שימוש השר בסמכותו .אך
אפשר לומר גם ,שפרסום" ,העלול לסכן את שלום הציבור" ,הוא רק פרסום כזה שיש ִעמו "ודאות קרובה"
מגילת העצמאות ממרחק השנים 209
