Page 206 - יום שישי הגדול
P. 206
על עצמו לא רק כבן בלי דת ,אלא כמתנגד לכל דת ,ובלבד שלא ינסה לכפות את דעתו על אחרים.
אשר לחופש המצפון ,היה מעשה ושני זוגות חברי קיבוצים של "השומר הצעיר" וחסרי אמונה דתית,
אשר התנגדו לטקס הדתי הכרוך בנישואין ,הלכו וערכו טקס נישואין אזרחי ,שאינו מוכר על פי חוקי
המדינה ,וביקשו מבית המשפט להכיר בהם כנשואים כדין אך לא כדת .דעת השופטים הייתה ,כי בעניין
חשוב כזה של המעמד האישי אין להטיל על אדם חסר אמונה דתית משפט דתי ושיפוט דתי בניגוד
להכרתו ולמצפונו ,שהרי מגילת העצמאות קבעה ,כי המדינה תבטיח לאזרחיה חופש דת ומצפון .בפסק
דינו קבע בית המשפט העליון ,כי חופש המצפון הוא מושג יותר רחב מחופש הדת ,והוא נעוץ במידה רבה
בהכרתו האישית של כל אדם – והיסוד הסובייקטיבי הוא העיקרי .לפיכך ,היה בית המשפט מוכן מבחינה
מצפונית עקרונית להכיר בצדקת הטענה ,ש"חיובו של כופר בדת להזדקק לשיפוטו של בית דין דתי
ולעבור טקס בעל אופי דתי מסורתי ,הנוגד את הכרתו ומצפונו ,מהווה פגימה בחופש המצפון שלו" .אלא
שכאן נכנס גורם ההתנגשות בין ההכרזה החגיגית של מגילת העצמאות לבין הוראת חוק מפורשת ,שמסרה
את השיפוט בענייני נישואין וגירושין של יהודים תושבי המדינה ואזרחיה לבתי הדין הרבניים ,והם ,כידוע,
דנים ופועלים לפי דיני ההלכה .בהתנגשות כזאת בין מגילת העצמאות לבין חוק הכנסת גובר החוק על
המגילה ,ועל כך ידובר עוד בפרוטרוט להלן.
הרצון להיות חלק ממשפחת העמים
בפסקה הבאה של מגילת העצמאות מוצהר ,כי "מדינת ישראל תהיה מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות
והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29בנובמבר [ 1947היא ההחלטה על
הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ-ישראל] ,ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל
בשלמותה" ,וזאת לאחר שכבר נאמר בפסקה הקודמת ,כי המדינה "תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת
האומות המאוחדות" .כידוע ,היישוב היהודי בארץ והתנועה הציונית היו מוכנים לקבל את דין חלוקת
הארץ לשתי מדינות עצמאיות ,יהודית וערבית ,עם אחדות כלכלית ביניהן בהתאם לרצון העמים ולפי
החלטת עצרת האומות המאוחדות .אלא שהמציאות הייתה שונה .ערביי ארץ-ישראל ,כדרכם להתנגד לכל
פתרון של פשרה בדרכי שלום ,התקוממו נגד ההחלטה ,ומיד לאחריה פתחו בהתקפת דמים על היישוב
היהודי בארץ ,ועם ייסוד המדינה קמו מדינות ערב עליה להכחידה ,וניהלו נגדה מלחמת חורמה להשמידה
ולהעבירה מן העולם .היישוב היהודי הקטן עמד בגבורה מול נחשולי ההתקפות של ערביי הארץ ומדינות
ערב ,ויצא מנצח מן המערכה .הוא הרחיב את גבולות המדינה מעבר לאלה שהותוו על ידי עצרת האומות
המאוחדות ,ובו בזמן העלה לארץ בכוחות עצמו ובעזרת העם היהודי בתפוצות מאות אלפי יהודים תוך
חיסול כמעט גמור של גלויות שלמות במדינות ערב ,ובמשך שלוש שנים הוכפל היישוב היהודי בארץ.
המייסדים ראו את המדינה כחלק ממשפחת העמים ,המשתפת פעולה עמם ועם הקהילה הבינלאומית
באמצעות ארגון האומות המאוחדות ,שהיו שושבינות להקמתה .במרוצת הזמן נתהפך הגלגל ,ובהשפעתן
הגוברת וריבוין של מדינות ערב העצמאיות והמשופעות במשאבים טבעיים ,מדינות הגוש המזרחי,
שבראשון ברית המועצות ,ומדינות העולם השלישי מאפריקה ומאסיה ,הפכו ארגון האומות המאוחדות
ומוסדותיו השונים יותר ויותר לעוינים את עניינה של המדינה ,והחלו מקדמים את עניינם של אויביה.
הקריאה לשלום נענתה במלחמה
קריאתם של מייסדי המדינה לבני העם הערבי תושבי המדינה "לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין
המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה הזמניים והקבועים",
204יום שישי הגדול
אשר לחופש המצפון ,היה מעשה ושני זוגות חברי קיבוצים של "השומר הצעיר" וחסרי אמונה דתית,
אשר התנגדו לטקס הדתי הכרוך בנישואין ,הלכו וערכו טקס נישואין אזרחי ,שאינו מוכר על פי חוקי
המדינה ,וביקשו מבית המשפט להכיר בהם כנשואים כדין אך לא כדת .דעת השופטים הייתה ,כי בעניין
חשוב כזה של המעמד האישי אין להטיל על אדם חסר אמונה דתית משפט דתי ושיפוט דתי בניגוד
להכרתו ולמצפונו ,שהרי מגילת העצמאות קבעה ,כי המדינה תבטיח לאזרחיה חופש דת ומצפון .בפסק
דינו קבע בית המשפט העליון ,כי חופש המצפון הוא מושג יותר רחב מחופש הדת ,והוא נעוץ במידה רבה
בהכרתו האישית של כל אדם – והיסוד הסובייקטיבי הוא העיקרי .לפיכך ,היה בית המשפט מוכן מבחינה
מצפונית עקרונית להכיר בצדקת הטענה ,ש"חיובו של כופר בדת להזדקק לשיפוטו של בית דין דתי
ולעבור טקס בעל אופי דתי מסורתי ,הנוגד את הכרתו ומצפונו ,מהווה פגימה בחופש המצפון שלו" .אלא
שכאן נכנס גורם ההתנגשות בין ההכרזה החגיגית של מגילת העצמאות לבין הוראת חוק מפורשת ,שמסרה
את השיפוט בענייני נישואין וגירושין של יהודים תושבי המדינה ואזרחיה לבתי הדין הרבניים ,והם ,כידוע,
דנים ופועלים לפי דיני ההלכה .בהתנגשות כזאת בין מגילת העצמאות לבין חוק הכנסת גובר החוק על
המגילה ,ועל כך ידובר עוד בפרוטרוט להלן.
הרצון להיות חלק ממשפחת העמים
בפסקה הבאה של מגילת העצמאות מוצהר ,כי "מדינת ישראל תהיה מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות
והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29בנובמבר [ 1947היא ההחלטה על
הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ-ישראל] ,ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל
בשלמותה" ,וזאת לאחר שכבר נאמר בפסקה הקודמת ,כי המדינה "תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת
האומות המאוחדות" .כידוע ,היישוב היהודי בארץ והתנועה הציונית היו מוכנים לקבל את דין חלוקת
הארץ לשתי מדינות עצמאיות ,יהודית וערבית ,עם אחדות כלכלית ביניהן בהתאם לרצון העמים ולפי
החלטת עצרת האומות המאוחדות .אלא שהמציאות הייתה שונה .ערביי ארץ-ישראל ,כדרכם להתנגד לכל
פתרון של פשרה בדרכי שלום ,התקוממו נגד ההחלטה ,ומיד לאחריה פתחו בהתקפת דמים על היישוב
היהודי בארץ ,ועם ייסוד המדינה קמו מדינות ערב עליה להכחידה ,וניהלו נגדה מלחמת חורמה להשמידה
ולהעבירה מן העולם .היישוב היהודי הקטן עמד בגבורה מול נחשולי ההתקפות של ערביי הארץ ומדינות
ערב ,ויצא מנצח מן המערכה .הוא הרחיב את גבולות המדינה מעבר לאלה שהותוו על ידי עצרת האומות
המאוחדות ,ובו בזמן העלה לארץ בכוחות עצמו ובעזרת העם היהודי בתפוצות מאות אלפי יהודים תוך
חיסול כמעט גמור של גלויות שלמות במדינות ערב ,ובמשך שלוש שנים הוכפל היישוב היהודי בארץ.
המייסדים ראו את המדינה כחלק ממשפחת העמים ,המשתפת פעולה עמם ועם הקהילה הבינלאומית
באמצעות ארגון האומות המאוחדות ,שהיו שושבינות להקמתה .במרוצת הזמן נתהפך הגלגל ,ובהשפעתן
הגוברת וריבוין של מדינות ערב העצמאיות והמשופעות במשאבים טבעיים ,מדינות הגוש המזרחי,
שבראשון ברית המועצות ,ומדינות העולם השלישי מאפריקה ומאסיה ,הפכו ארגון האומות המאוחדות
ומוסדותיו השונים יותר ויותר לעוינים את עניינה של המדינה ,והחלו מקדמים את עניינם של אויביה.
הקריאה לשלום נענתה במלחמה
קריאתם של מייסדי המדינה לבני העם הערבי תושבי המדינה "לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין
המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה הזמניים והקבועים",
204יום שישי הגדול
