Page 50 - יום שישי הגדול
P. 50
עצמו .שני חברי מפלגתו ,מר צבי סגל וד"ר בן ציון שטרנברג ,החליטו לעשות צעד זה במשותף עמו.
מספר ד"ר רוזנבלום" :בימים שלפני טקס ההכרזה היינו עסוקים בישיבות תכופות (של מועצת העם)
בבניין הקק"ל ברחוב שפירא בתל אביב .גם לפני הטקס הייתה ישיבה שנסתיימה בערך בשעה שלוש
אחר הצהריים .נסענו בשיירה ארוכה של מכוניות לאורך רחוב דיזנגוף ושדרות רוטשילד עד למוזיאון.
הכיכר שליד הבניין הייתה מלאה אנשים ,והמשטרה ה'חדשה' הכניסה אותנו לאולם .שמענו את נוסח
המגילה ,שנקרא בחופזה על ידי מר בן-גוריון .הוא כאילו פחד שלא נספיק לגמור את הטקס ,וההתקפה
הערבית תפתיענו באמצע .לאחר ברכת 'שהחיינו' של הרב פישמן-מימון עלינו לחתום את שמותינו .אותו
רגע התרשמתי במיוחד מן האחדות ששררה בינינו .כל הבדלי המפלגות נעלמו ,ואפילו הקומוניסטים
התרגשו לאחר הברכה .כולם היו נרגשים מאד ,והתרגשותי שלי באה לידי ביטוי ב'אינצידנט' קטן :אני
נוהג תמיד לחתום בשם רוזנבלום .רק לעיתים רחוקות השתמשתי בפסבדונים 'ורדי' ,ומר בן-גוריון ידע
על כך .כשניגשתי לחתום אמר לי בן-גוריון" :תחתום :ורדי!" אילו הייתי במצב רוח 'מאוזן' יותר ,הייתי
מוסיף אולי בסוגריים רוזנבלום ,אך באותו הרגע שמעתי בקולו מבלי לחשוב ,ועד היום יש אנשים שאינם
יודעים מי הוא אותו 'הרצל ורדי' ,ששמו מתנוסס על מגילת העצמאות .מאוחר יותר אמנם שיניתי את שמי
רשמית ,אך אינני משתמש בו .זאת אני מניח לבני.
"הטקס נסתיים וכולנו נותרנו במתח עצום .ציפינו לתחילת ההתקפות".
.13זרח ורהפטיג :חתימה "בין מצור למצור"
"באותם הימים הייתי עדיין עולה חדש .הגעתי ארצה רק ב ,1947-וזכות גדולה נתגלגלה לידי שחתמתי
על מגילת העצמאות .בשעת הטקס עצמו התכנסנו בירושלים ,בצריף של יצחק בן-צבי .לא קיימנו כל
טקס ,כי קשה היה לעשות זאת תחת מטר של פגזים...
"על ההצהרה עצמה חתמתי בימים שבין 'מצור למצור' ,בהפוגה הראשונה .הגענו אז לתל-אביב,
בן-צבי ,אליהו ברלין ,יצחק גרינבוים ואני ,באמצעות 'פייפר' שנדמה היה כי ייפול בכל רגע .ובהגיענו
לתל-אביב נסענו מיד לבן-גוריון .בן-גוריון היה לבד בחדר .השאירו לי מקום לחתימה בשורה השנייה
למעלה .למרות שלא היה זה המעמד הרשמי די התרגשתי .ברכתי 'שהחיינו' ,וחתמתי".
.14רחל כהן-כגן :כמו "כלה תחת החופה"
ייצוגו של המין ה"חלש" בין חותמי המגילה היה קלוש למדי .רק שתי נשים השתתפו במועצת העם:
רחל כגן -מטעם רשימת ויצ"ו והתאחדות הנשים לשיווי זכויות ,וגולדה מאירסון (מאיר) -מטעם מפא"י.
המשותף להן -שתיהן הגיעו לטקס ההכרזה במזל.
גב' כגן נחלצה מירושלים באווירון האחרון שיצא משם ,והגיעה לתל-אביב לאחר טיסה מרתקת דרך
יריחו .למעשה ,היה אווירון זה מיועד למר אליהו ברלין ,אך הוא חלה לפתע ,ומקומו נתפנה .מספרת גב'
כגן" :קיבלתי הודעה ברגע האחרון שאוכל לנסוע ,וטסתי מיד ,אפילו ללא חפצים"...
כיאות ללוחמת ותיקה למען זכויות הנשים ,מרשה גב' כגן להדגיש את הנימה ה"נשית" שבחוויותיה
מטקס הכרזת המדינה" :בדרכי מבניין הקק"ל למוזיאון לקחתי מונית .הנהגת הייתה דווקא ...אישה אדומת
48יום שישי הגדול
מספר ד"ר רוזנבלום" :בימים שלפני טקס ההכרזה היינו עסוקים בישיבות תכופות (של מועצת העם)
בבניין הקק"ל ברחוב שפירא בתל אביב .גם לפני הטקס הייתה ישיבה שנסתיימה בערך בשעה שלוש
אחר הצהריים .נסענו בשיירה ארוכה של מכוניות לאורך רחוב דיזנגוף ושדרות רוטשילד עד למוזיאון.
הכיכר שליד הבניין הייתה מלאה אנשים ,והמשטרה ה'חדשה' הכניסה אותנו לאולם .שמענו את נוסח
המגילה ,שנקרא בחופזה על ידי מר בן-גוריון .הוא כאילו פחד שלא נספיק לגמור את הטקס ,וההתקפה
הערבית תפתיענו באמצע .לאחר ברכת 'שהחיינו' של הרב פישמן-מימון עלינו לחתום את שמותינו .אותו
רגע התרשמתי במיוחד מן האחדות ששררה בינינו .כל הבדלי המפלגות נעלמו ,ואפילו הקומוניסטים
התרגשו לאחר הברכה .כולם היו נרגשים מאד ,והתרגשותי שלי באה לידי ביטוי ב'אינצידנט' קטן :אני
נוהג תמיד לחתום בשם רוזנבלום .רק לעיתים רחוקות השתמשתי בפסבדונים 'ורדי' ,ומר בן-גוריון ידע
על כך .כשניגשתי לחתום אמר לי בן-גוריון" :תחתום :ורדי!" אילו הייתי במצב רוח 'מאוזן' יותר ,הייתי
מוסיף אולי בסוגריים רוזנבלום ,אך באותו הרגע שמעתי בקולו מבלי לחשוב ,ועד היום יש אנשים שאינם
יודעים מי הוא אותו 'הרצל ורדי' ,ששמו מתנוסס על מגילת העצמאות .מאוחר יותר אמנם שיניתי את שמי
רשמית ,אך אינני משתמש בו .זאת אני מניח לבני.
"הטקס נסתיים וכולנו נותרנו במתח עצום .ציפינו לתחילת ההתקפות".
.13זרח ורהפטיג :חתימה "בין מצור למצור"
"באותם הימים הייתי עדיין עולה חדש .הגעתי ארצה רק ב ,1947-וזכות גדולה נתגלגלה לידי שחתמתי
על מגילת העצמאות .בשעת הטקס עצמו התכנסנו בירושלים ,בצריף של יצחק בן-צבי .לא קיימנו כל
טקס ,כי קשה היה לעשות זאת תחת מטר של פגזים...
"על ההצהרה עצמה חתמתי בימים שבין 'מצור למצור' ,בהפוגה הראשונה .הגענו אז לתל-אביב,
בן-צבי ,אליהו ברלין ,יצחק גרינבוים ואני ,באמצעות 'פייפר' שנדמה היה כי ייפול בכל רגע .ובהגיענו
לתל-אביב נסענו מיד לבן-גוריון .בן-גוריון היה לבד בחדר .השאירו לי מקום לחתימה בשורה השנייה
למעלה .למרות שלא היה זה המעמד הרשמי די התרגשתי .ברכתי 'שהחיינו' ,וחתמתי".
.14רחל כהן-כגן :כמו "כלה תחת החופה"
ייצוגו של המין ה"חלש" בין חותמי המגילה היה קלוש למדי .רק שתי נשים השתתפו במועצת העם:
רחל כגן -מטעם רשימת ויצ"ו והתאחדות הנשים לשיווי זכויות ,וגולדה מאירסון (מאיר) -מטעם מפא"י.
המשותף להן -שתיהן הגיעו לטקס ההכרזה במזל.
גב' כגן נחלצה מירושלים באווירון האחרון שיצא משם ,והגיעה לתל-אביב לאחר טיסה מרתקת דרך
יריחו .למעשה ,היה אווירון זה מיועד למר אליהו ברלין ,אך הוא חלה לפתע ,ומקומו נתפנה .מספרת גב'
כגן" :קיבלתי הודעה ברגע האחרון שאוכל לנסוע ,וטסתי מיד ,אפילו ללא חפצים"...
כיאות ללוחמת ותיקה למען זכויות הנשים ,מרשה גב' כגן להדגיש את הנימה ה"נשית" שבחוויותיה
מטקס הכרזת המדינה" :בדרכי מבניין הקק"ל למוזיאון לקחתי מונית .הנהגת הייתה דווקא ...אישה אדומת
48יום שישי הגדול
