Page 51 - יום שישי הגדול
P. 51
‫רחל כהן‪-‬כגן‪ ,‬נציגת ויצ"ו‪ ,‬חותמת‬

‫שיער‪ ,‬שנזדמן לי כבר לנסוע עמה קודם לכן‪ .‬משום מה הייתה לי הרגשה שהיא מעין שותפה שלישית‪,‬‬
‫תגבורת נשית לחותמים‪ .‬בכל זאת‪ ,‬לא אוכל לומר כי בשעת הטקס הרגשתי כאישה דווקא‪ .‬רק שאלתי את‬
‫עצמי‪ :‬בזכות מה הגענו (לא 'הגעתי!') לכך? והיה ברור לי שזה בזכות הנאמנות של העם לארצו משך אלפי‬

‫שנות גלות‪ .‬הרגשתי שזה ניתן לנו לא רק בזכות הדם שיישפך‪ ,‬אלא בזכות הדם שכבר נשפך"‪.‬‬
‫ביקשנו מן הגב' כגן להיזכר באי אלו פרטים חיצוניים ממראה המוזיאון באותו מעמד‪.‬‬

‫"זכור לי שכל התמונות היו מכוסות‪ .‬אולי בגלל שהיו גם תמונות קצת 'פרובלמטיות'‪ ,‬והאור הבלתי‪-‬‬
‫טבעי שיווה לכל אווירה לא ריאלית‪ .‬זכורה לי היטב גם השמלה שלבשתי באותו מעמד‪ .‬הייתה זו שמלה‬
‫כחולה פשוטה‪ ,‬עם צווארון לבן‪ ,‬עם איזו סיכה‪ .‬שום דבר מיוחד‪ ,‬כמו שמכרו אז‪ ,‬אבל היה בה משהו‬
‫שהתאים אותה לתחושה החגיגית‪ .‬מאז אני נוהגת ללבשה בהזדמנויות מיוחדות‪ ,‬למרות שהיא כבר לא‬
‫כל כך ב'מודה'"‪ .‬על הרגשתה ברגע החתימה ממש מספרת חברת הכנסת במבטאה הרוסי הרך‪" :‬ראשית‪,‬‬
‫חתמתי 'כגן' ולא 'כהן'‪ ,‬מפני שברוסית אין 'ה'‪ .‬מאוד רציתי להוסיף גם את שם משפחתי מן הבית‪ .‬זה היה‬
‫היסוס רגעי ‪ -‬להוסיף לוברסקי או לא? רציתי ששם אבי ייזכר שם‪ .‬הוא היה ציוני ותיק‪ ,‬וחשבתי שאולי‬

‫מגיע לו‪...‬‬
‫"הטקס הסתיים‪ ,‬ואנו יצאנו לאור היום‪ .‬השמש כבר שקעה‪ ,‬ואני זוכרת את מראה השמיים בקצה רחוב‬
‫אלנבי‪ ,‬ליד הים‪ .‬שמיים בתכלת ואדום‪ .‬הלכתי למועדון של ויצ"ו ברחוב הירקון‪ .‬שם קיבלו אותי החברות‬
‫בשמחה ובגאווה‪ ,‬לאחר שהקשיבו לשידור הטקס‪ .‬הן שאלוני אותה שאלה שנשאלתי עכשיו ‪ -‬מה הייתה‬

‫הרגשתי‪ .‬ואני עניתי כיהודייה טובה בשאלה על שאלה‪ :‬מה מרגישה כלה תחת החופה?‪"...‬‬

‫מדינה נולדת ‪49‬‬
   46   47   48   49   50   51   52   53   54   55   56