Page 156 - עין לעציון
P. 156
(מורו' ,יאיר' ,בחר בשמו המחתרתי בגלל אלעזר בן יאיר) .על מצדה נהג לומר' :לוחמי
מצדה שאבו מעומק האמונה היהודית .כל לחימתם -כולל פעולת ההתאבדות שלהם
-הייתה מתוך רצון קיום יהודי'.
בשנות ה ,60-בעקבות משפט אייכמן ,החל יהושע להתעמק בנושא השואה.
החל מאותה עת הוא 'בלע' כל חומר כתוב שהזדמן לידיו בנושא היהודים במלחמת
העולם השנייה .בשנת ,1967כמה שבועות לפני שפרצה מלחמת ששת הימים ,הוא
חבר למשלחת של ראשי מורדי גטאות ובכירי הפרטיזנים -ביניהם אבא קובנר ,אנטק
צוקרמן ,צביה לובטקין ,חייקה גרוסמן ,רוז'קה קורצ'אק ,שלום חולבסקי ואחרים -
ויצא איתם לסיור מקיף בפולין .אחרי אותו סיור ,ולמעשה עד אחרית ימיו ,הוא גייס
את עצמו להנחלת מורשת השואה .כשנשאל פעם מה מקשר בינו ובין אנשי הגטאות,
השיב בפשטות' :תעלות הביוב של גטו ורשה מקשרות בינינו' .באחת מהרצאותיו סיכם
את מסקנתו מן האסון היהודי בימי השואה' :איבדנו שליש מהכוח .ואיזה כוח .המשא
שהוטל עלינו אינו קטן .איבדנו אותם ,אין ברירה אלא לקחת את המשא הזה עלינו .זה
היה משא שהוטל על כולם .חלק מהכוח נפל .עתה זה מוטל על כתפינו'.
אחרי מלחמת ששת הימים -ובמשך כמעט עשרים שנה ,עד יומו האחרון -הוא
נרתם לטיפוח הזיקה לירושלים ,ובעיקר לטיפוח מורשת גוש עציון .הזיקה לירושלים
ומורשת הגוש -היו בעיניו חלק מהמשא היהודי המחייב את דורנו.
מימד של עומק ושל גובה
בכל התגייסויותיו של יהושע כהן היה תמיד שילוב של צעדים מעשיים יחד עם חשיבה
חינוכית-ערכית ,יהודית וציונית .כל חייו הלך בעקבות דמויות מופת יהודיות שיכולות
להעיד על מסירות הנפש היהודית ומשמשות 'מגדלור' לדורות הבאים .בעיניו ,העיקר
לא היו הניצחונות היהודיים במלחמות או הכישלונות הזמניים בקרבות כלשהם ,אלא
ההתעקשות היהודית הנצחית והלחימה על הזהות היהודית והכבוד העצמי היהודי .לא
פעם ציטט את דברי רמטכ"ל מלחמת יום הכיפורים ,דוד אלעזר' ,דדו' ,שקבע באזכרה
למרד גטו ורשה' :אנו עם אשר האנדרטאות שהקים לא היו אף פעם אנדרטאות ניצחון.
על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים .אצל עמים אחרים תמצאו שערי ניצחון,
ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא מצדה ,תל חי וגטו ורשה -מקומות שבהם אמנם
הפסדנו בקרב ,אבל ניצחנו במלחמת קיומו של העם'.
בשבועות הראשונים אחרי מלחמת ששת הימים גייס יהושע את עצמו לרעיון הקמת
מוסד חינוכי שיחנך לאורה של מורשת גוש עציון .בעת שבני מתיישבי גוש עציון
ולוחמיו-מגיניו במלחמת העצמאות מימשו את רעיון ההתיישבות המחודשת באזור ,
הוא חתר להקים במקום מוסד חינוכי-ערכי ,שינחיל את מורשת גוש עציון ויחנך על
ערכי נופליו .חנן פורת נהג לספר ,כי יום אחד ,בשעה שלמד ב'מרכז הרב'' ,יהושע
כהן ,שעבורי היה רק דמות ממרחקים ,קשורה במיתוס לח"י ובבן-גוריון ...הגיח לפתע
ל"מרכז" ו"הנחית" עלי' :כשתחזרו לנחלת אבותיכם ,עליכם לבנות את המקום על
תשתית המורשת המקומית .אבל אתם צריכים לדעת :יש להעביר את המורשת לא רק
דרך הספרים ,אלא גם ובעיקר ברגליים' .לדברי חנן ,הוא השיב ליהושע' :אנו עדיין
חסר הכיפה שמלך בכיפה .יהושע כהן ובית ספר שדה בכפר עציון 155
מצדה שאבו מעומק האמונה היהודית .כל לחימתם -כולל פעולת ההתאבדות שלהם
-הייתה מתוך רצון קיום יהודי'.
בשנות ה ,60-בעקבות משפט אייכמן ,החל יהושע להתעמק בנושא השואה.
החל מאותה עת הוא 'בלע' כל חומר כתוב שהזדמן לידיו בנושא היהודים במלחמת
העולם השנייה .בשנת ,1967כמה שבועות לפני שפרצה מלחמת ששת הימים ,הוא
חבר למשלחת של ראשי מורדי גטאות ובכירי הפרטיזנים -ביניהם אבא קובנר ,אנטק
צוקרמן ,צביה לובטקין ,חייקה גרוסמן ,רוז'קה קורצ'אק ,שלום חולבסקי ואחרים -
ויצא איתם לסיור מקיף בפולין .אחרי אותו סיור ,ולמעשה עד אחרית ימיו ,הוא גייס
את עצמו להנחלת מורשת השואה .כשנשאל פעם מה מקשר בינו ובין אנשי הגטאות,
השיב בפשטות' :תעלות הביוב של גטו ורשה מקשרות בינינו' .באחת מהרצאותיו סיכם
את מסקנתו מן האסון היהודי בימי השואה' :איבדנו שליש מהכוח .ואיזה כוח .המשא
שהוטל עלינו אינו קטן .איבדנו אותם ,אין ברירה אלא לקחת את המשא הזה עלינו .זה
היה משא שהוטל על כולם .חלק מהכוח נפל .עתה זה מוטל על כתפינו'.
אחרי מלחמת ששת הימים -ובמשך כמעט עשרים שנה ,עד יומו האחרון -הוא
נרתם לטיפוח הזיקה לירושלים ,ובעיקר לטיפוח מורשת גוש עציון .הזיקה לירושלים
ומורשת הגוש -היו בעיניו חלק מהמשא היהודי המחייב את דורנו.
מימד של עומק ושל גובה
בכל התגייסויותיו של יהושע כהן היה תמיד שילוב של צעדים מעשיים יחד עם חשיבה
חינוכית-ערכית ,יהודית וציונית .כל חייו הלך בעקבות דמויות מופת יהודיות שיכולות
להעיד על מסירות הנפש היהודית ומשמשות 'מגדלור' לדורות הבאים .בעיניו ,העיקר
לא היו הניצחונות היהודיים במלחמות או הכישלונות הזמניים בקרבות כלשהם ,אלא
ההתעקשות היהודית הנצחית והלחימה על הזהות היהודית והכבוד העצמי היהודי .לא
פעם ציטט את דברי רמטכ"ל מלחמת יום הכיפורים ,דוד אלעזר' ,דדו' ,שקבע באזכרה
למרד גטו ורשה' :אנו עם אשר האנדרטאות שהקים לא היו אף פעם אנדרטאות ניצחון.
על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים .אצל עמים אחרים תמצאו שערי ניצחון,
ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא מצדה ,תל חי וגטו ורשה -מקומות שבהם אמנם
הפסדנו בקרב ,אבל ניצחנו במלחמת קיומו של העם'.
בשבועות הראשונים אחרי מלחמת ששת הימים גייס יהושע את עצמו לרעיון הקמת
מוסד חינוכי שיחנך לאורה של מורשת גוש עציון .בעת שבני מתיישבי גוש עציון
ולוחמיו-מגיניו במלחמת העצמאות מימשו את רעיון ההתיישבות המחודשת באזור ,
הוא חתר להקים במקום מוסד חינוכי-ערכי ,שינחיל את מורשת גוש עציון ויחנך על
ערכי נופליו .חנן פורת נהג לספר ,כי יום אחד ,בשעה שלמד ב'מרכז הרב'' ,יהושע
כהן ,שעבורי היה רק דמות ממרחקים ,קשורה במיתוס לח"י ובבן-גוריון ...הגיח לפתע
ל"מרכז" ו"הנחית" עלי' :כשתחזרו לנחלת אבותיכם ,עליכם לבנות את המקום על
תשתית המורשת המקומית .אבל אתם צריכים לדעת :יש להעביר את המורשת לא רק
דרך הספרים ,אלא גם ובעיקר ברגליים' .לדברי חנן ,הוא השיב ליהושע' :אנו עדיין
חסר הכיפה שמלך בכיפה .יהושע כהן ובית ספר שדה בכפר עציון 155
