Page 133 - ניהול שימור
P. 133
5.7היערכות משפטית וכלכלית ברשויות המקומיות
המציאות הנוכחית מציבה את השימור בצד "ההוצאה" בתוך המשוואה של הכלכלה המוניציפלית:
הוצאה שעלותה גבוהה ,לא חייבים לבצע אותה ותועלתה לא ברורה .מציאות זו נשענת על עלות
גבוהה יותר לשימור אתרים מאשר מבנים רגילים בצד תהליך המאופיין בקשיים ביורוקרטיים וחוקיים
המקשים על הרשות המקומית לממן את ההוצאות הגבוהות (ראו פירוט להלן) .מציאות זו מבטאת
ראייה קצרת טווח שלא מזהה נכונה את העלות והתועלת המידית ,העתידית ,הישירה והעקיפה של
השימור לכלכלה המוניציפלית ולא מחברת תועלות כלכליות וחברתיות.
נקודת המוצא הערכית המוטבעת בנושא השימור היא כי שימור המורשת הבנויה הוא תכלית
ציבורית ראויה התורמת לציבור ומהווה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה המקומית ,הקהילתית,
היישובית ,הלאומית ולעתים גם העולמית .נוסף לכך ,אתרים לשימור מהווים במקרים רבים עוגן
ומנוף כלכלי לפיתוח תיירות ,מסחר ושירותים ,להתחדשות עירונית ,לפיתוח מקומי ואזורי .בתהליכים
אלו יש תועלות חברתיות וכלכליות רבות התורמות לפיתוח היישוב כולו שלא את כולן צריך ואפשר
לכמת ,בעיקר כאשר ההנחה של ניתוח הכלכלה האורבנית מתייחסת לתועלות בראייה רחבה .ראייה
רחבה מביאה בחשבון לא רק עלייה בערכי קרקע של אתרים והשבחת האתרים/הנכסים פרטיים
ומרקמים לשימור וכאלה הנמצאים בסביבתם ,או עלייה במסים עירוניים כתוצאה מעליית ערך
הנכסים או מהגברת הפעילות העסקית והתיירותית .בצד אלה נשקלים גם שינוי תדמיתו של היישוב,
שיפור תשתיות ,שיפור בדימוי הקהילתי ומשיכת תושבים ממעמד חברתי-כלכלי בינוני-גבוה שרוצים
לגור בסביבה אורבנית מטופחת וייחודית.
בנוסף נדרשים תודעת שימור ,רצון לשימור ויכולת להוציא את תכנית השימור מהכוח אל הפועל.
לשם כך אין די בהצהרה תכנונית ברמה המדינתית והמקומית .אסטרטגיות הפעולה והכלים העומדים
לרשות הרשויות המקומיות לקידום השימור בפועל מתרכזים בעיקר בשתי מערכות -המערכת
המשפטית והמערכת הכלכלית -וחלקם הגדול שזור בין שתיהן.
מבחינה ערכית השימור הוא תכלית ציבורית ולכן הוא מקנה לציבור "זכויות" גם בקניין הפרטי,
מה שמעורר לעתים ניגוד אינטרסים בין הצורך לספק לציבור את המוצר הציבורי שלו " -מרקם
משומר" -לבין האינטרסים של הפרט להגן על קניינו הפרטי " -הנכס לשימור" .על המחוקק ועל
הרשויות המקומיות מוטלת אפוא החובה לאזן בין הזכויות הציבוריות לבין הזכויות הפרטיות .את
האיזון הזה אפשר לבצע בגישה רגולטיבית בחקיקה ברמה ארצית ומקומית ,בשתי דרכים עיקריות:
מערך תמריצים מדינתי ומקומי ,ואכיפה תוך הצבת תנאים להתערבות של הרשויות ברכושו הפרטי
של בעל הנס בכל הקשור לקידום יישומם של השימור והתחזוקה (אריאל ;2005 ,סלינג'ר.)2011 ,
גישה רגולטיבית זו היא תנאי הכרחי לשימור המורשת הבנויה ולתחזוקה שלה ,אך היא אינה מספיקה
כדי לתמרץ את הסקטור הפרטי להשקיע בשימור .התנאי המשלים הוא יצירת כלים חוץ-חקיקתיים
על ידי הרשות המקומית ופעילות בגישה אסטרטגית "מאפשרת" .כלומר ,על בסיס החלטות
132ניהול מערכתי של השימור
המציאות הנוכחית מציבה את השימור בצד "ההוצאה" בתוך המשוואה של הכלכלה המוניציפלית:
הוצאה שעלותה גבוהה ,לא חייבים לבצע אותה ותועלתה לא ברורה .מציאות זו נשענת על עלות
גבוהה יותר לשימור אתרים מאשר מבנים רגילים בצד תהליך המאופיין בקשיים ביורוקרטיים וחוקיים
המקשים על הרשות המקומית לממן את ההוצאות הגבוהות (ראו פירוט להלן) .מציאות זו מבטאת
ראייה קצרת טווח שלא מזהה נכונה את העלות והתועלת המידית ,העתידית ,הישירה והעקיפה של
השימור לכלכלה המוניציפלית ולא מחברת תועלות כלכליות וחברתיות.
נקודת המוצא הערכית המוטבעת בנושא השימור היא כי שימור המורשת הבנויה הוא תכלית
ציבורית ראויה התורמת לציבור ומהווה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה המקומית ,הקהילתית,
היישובית ,הלאומית ולעתים גם העולמית .נוסף לכך ,אתרים לשימור מהווים במקרים רבים עוגן
ומנוף כלכלי לפיתוח תיירות ,מסחר ושירותים ,להתחדשות עירונית ,לפיתוח מקומי ואזורי .בתהליכים
אלו יש תועלות חברתיות וכלכליות רבות התורמות לפיתוח היישוב כולו שלא את כולן צריך ואפשר
לכמת ,בעיקר כאשר ההנחה של ניתוח הכלכלה האורבנית מתייחסת לתועלות בראייה רחבה .ראייה
רחבה מביאה בחשבון לא רק עלייה בערכי קרקע של אתרים והשבחת האתרים/הנכסים פרטיים
ומרקמים לשימור וכאלה הנמצאים בסביבתם ,או עלייה במסים עירוניים כתוצאה מעליית ערך
הנכסים או מהגברת הפעילות העסקית והתיירותית .בצד אלה נשקלים גם שינוי תדמיתו של היישוב,
שיפור תשתיות ,שיפור בדימוי הקהילתי ומשיכת תושבים ממעמד חברתי-כלכלי בינוני-גבוה שרוצים
לגור בסביבה אורבנית מטופחת וייחודית.
בנוסף נדרשים תודעת שימור ,רצון לשימור ויכולת להוציא את תכנית השימור מהכוח אל הפועל.
לשם כך אין די בהצהרה תכנונית ברמה המדינתית והמקומית .אסטרטגיות הפעולה והכלים העומדים
לרשות הרשויות המקומיות לקידום השימור בפועל מתרכזים בעיקר בשתי מערכות -המערכת
המשפטית והמערכת הכלכלית -וחלקם הגדול שזור בין שתיהן.
מבחינה ערכית השימור הוא תכלית ציבורית ולכן הוא מקנה לציבור "זכויות" גם בקניין הפרטי,
מה שמעורר לעתים ניגוד אינטרסים בין הצורך לספק לציבור את המוצר הציבורי שלו " -מרקם
משומר" -לבין האינטרסים של הפרט להגן על קניינו הפרטי " -הנכס לשימור" .על המחוקק ועל
הרשויות המקומיות מוטלת אפוא החובה לאזן בין הזכויות הציבוריות לבין הזכויות הפרטיות .את
האיזון הזה אפשר לבצע בגישה רגולטיבית בחקיקה ברמה ארצית ומקומית ,בשתי דרכים עיקריות:
מערך תמריצים מדינתי ומקומי ,ואכיפה תוך הצבת תנאים להתערבות של הרשויות ברכושו הפרטי
של בעל הנס בכל הקשור לקידום יישומם של השימור והתחזוקה (אריאל ;2005 ,סלינג'ר.)2011 ,
גישה רגולטיבית זו היא תנאי הכרחי לשימור המורשת הבנויה ולתחזוקה שלה ,אך היא אינה מספיקה
כדי לתמרץ את הסקטור הפרטי להשקיע בשימור .התנאי המשלים הוא יצירת כלים חוץ-חקיקתיים
על ידי הרשות המקומית ופעילות בגישה אסטרטגית "מאפשרת" .כלומר ,על בסיס החלטות
132ניהול מערכתי של השימור
