Page 30 - קרובים רחוקים
P. 30
בלבביות בקהילה הנוצרית .פרידמן ניהל ,הנהיג וליווה את כל הפעילות של "האגודה הלונדונית" בעיר
עד יום מותו בינואר ,1916והצליח עד מהרה לבסס בה את פעילות המיסיון ולהרחיבה .יהודים רבים
הגיעו להרצאותיו ,ורבים הגיעו לביתו .בשנת 1887הוא פתח בית ספר לבנות ,ובתוך זמן קצר למדו
בו 13תלמידות .בהמשך רכש עבור בית הספר מבנה מכספים שנאספו באירוע לציון היובל לשלטונה
של המלכה ויקטוריה .מנקודת מבטה של האגודה ,הצלחה גדולה נרשמה לזכותה כאשר הצליח פרידמן
להמיר את דתה של צעירה בת ,17המומרת היהודייה הראשונה בצפת70.
פרידמן פעל לתגבר את הפעילות המיסיונרית בעיר .בשנת ,1896נוסף לאשתו שהייתה אחראית לבית
הספר ,הגיעו לצפת גב' קוטון ,גב' רוברסון וגב' ג'ימס ,השתלבו בפעילות המיסיונרית .זו כללה פעילות
רפואית ,חינוכית ואוונגליסטית .המועצה אישרה לפרידמן לפתוח חנות ספרים ,ולניהולה גויס בשנת
1895סלים מארש ,סורי פרוטסטנטי71.
התחלואה הגבוהה בקרב תושבי העיר והמחסור בשירותי רפואה מספקים הביאו להמשך הדרישה
לשירותיו הרפואיים של המיסיון .ד"ר צהיון דיווח שברבעון השני של שנת 1887בלבד ,שהסתיים ב30-
ביוני ,טופלו במרפאת המיסיון 1800איש .נוסף לכך נערכו כמאתיים ביקורי בית ,כשליש מהמקרים היו
מחלות עיניים .הרופא ציין שהמיסיון הרפואי הביא להגברת ההתעניינות בפעילות המיסיון בכלל ,וסיפר
בגאווה ששני ילדים מהמטופלים התקבלו ללימודים בבית הספר של המיסיון בירושלים .כן התרשם
שהרבנים ידידותיים בדרך כלל כלפי פעילותו הרפואית של המיסיון יותר מאשר כלפי פעילותו החינוכית,
אם כי קבוצות מסוימות בקהילה עדיין החרימו אותו .כרוז החרם שהפיצו הרבנים היה לדעת ד"ר צהיון
עדות מרשימה לערכה ולמשמעותה של פעילות "האגודה הלונדונית" בצפת ולהשפעתה על היהודים72.
פרידמן היה מלא שבחים לאישיותו ולעבודתו של ד"ר צהיון" :העבודה של הרופא מאוד משביעת
רצון ,הוא מכובד ואהוד כרופא וחבר בקרב רוב הקהילה היהודית .נוכחתי שעות רבות בחדר הטיפולים
שלו וראיתי את הטקט הנפלא שהוא מפגין כלפי החולים עם התכונות והנטיות השונות" .פרידמן מציין
גם שבחכמתו בחר ד"ר צהיון למתורגמן ברב יהודי ,נכדו של רב ,שהיה במשך שנים רבות הרוקח ואיש
הרפואה של הקהילה היהודית בצפת73.
בשנת ,1889בעקבות החוק הטורקי החדש בעניין רישוי רופאים ורוקחים ,נאלץ ד"ר צהיון לפרוש
משירות המיסיון בצפת .הביקוש לשירותי רפואה בעיר הביא את האגודה למנות לו מיד מחליף .בשנת
1889הגיע מבית החולים של האגודה בירושלים לצפת ד"ר אלכסנדר אליוויץ ( - )Iliewitzרופא נוצרי
מבוגר ובעל ניסיון .ד"ר אליוויץ שימש כרופא המיסיון במשך כשלוש שנים ,ובשנת 1891אף מילא את
מקומו של בן-ציון פרידמן ,כשזה יצא לאנגליה 74.למרות גילו היה ד"ר איליוויץ נמרץ מאוד ,כפי שתואר
בעיתון המגיד:
ד"ר החדש הוליוויטש [אילווויץ] ,יהודי מומר [לא ברור אם היה מומר] ,אשר לא כביר
בא הנה מירושלים ,יענה להחולים דבר יום ביומו בבית המיועד להם ,ומה גם במצות
ביקור חולים יעבוד בחריצות כפיים ,ואף בחצי הלילה ירכב על חמורו לבקר את
החולים בביתם בלא מחיר .זקן הוא האיש ולא יכול עוד לצאת החוצה ברגליו ,לכן
מוכרח הוא לרכוב לכל מקום שפונה ללכת .גם סמי מרפא מתוקנים יתנו חינם אין
כסף [ ]...טרם יענה להם הרופא ,ידרוש פרידמאן [בן-ציון פרידמן] ,יהודי מומר וראש
המסיתים ,את תורתם שעות מספר ,וגם ספרי דת יתנו למקרא75.
28רחוקים קרובים
עד יום מותו בינואר ,1916והצליח עד מהרה לבסס בה את פעילות המיסיון ולהרחיבה .יהודים רבים
הגיעו להרצאותיו ,ורבים הגיעו לביתו .בשנת 1887הוא פתח בית ספר לבנות ,ובתוך זמן קצר למדו
בו 13תלמידות .בהמשך רכש עבור בית הספר מבנה מכספים שנאספו באירוע לציון היובל לשלטונה
של המלכה ויקטוריה .מנקודת מבטה של האגודה ,הצלחה גדולה נרשמה לזכותה כאשר הצליח פרידמן
להמיר את דתה של צעירה בת ,17המומרת היהודייה הראשונה בצפת70.
פרידמן פעל לתגבר את הפעילות המיסיונרית בעיר .בשנת ,1896נוסף לאשתו שהייתה אחראית לבית
הספר ,הגיעו לצפת גב' קוטון ,גב' רוברסון וגב' ג'ימס ,השתלבו בפעילות המיסיונרית .זו כללה פעילות
רפואית ,חינוכית ואוונגליסטית .המועצה אישרה לפרידמן לפתוח חנות ספרים ,ולניהולה גויס בשנת
1895סלים מארש ,סורי פרוטסטנטי71.
התחלואה הגבוהה בקרב תושבי העיר והמחסור בשירותי רפואה מספקים הביאו להמשך הדרישה
לשירותיו הרפואיים של המיסיון .ד"ר צהיון דיווח שברבעון השני של שנת 1887בלבד ,שהסתיים ב30-
ביוני ,טופלו במרפאת המיסיון 1800איש .נוסף לכך נערכו כמאתיים ביקורי בית ,כשליש מהמקרים היו
מחלות עיניים .הרופא ציין שהמיסיון הרפואי הביא להגברת ההתעניינות בפעילות המיסיון בכלל ,וסיפר
בגאווה ששני ילדים מהמטופלים התקבלו ללימודים בבית הספר של המיסיון בירושלים .כן התרשם
שהרבנים ידידותיים בדרך כלל כלפי פעילותו הרפואית של המיסיון יותר מאשר כלפי פעילותו החינוכית,
אם כי קבוצות מסוימות בקהילה עדיין החרימו אותו .כרוז החרם שהפיצו הרבנים היה לדעת ד"ר צהיון
עדות מרשימה לערכה ולמשמעותה של פעילות "האגודה הלונדונית" בצפת ולהשפעתה על היהודים72.
פרידמן היה מלא שבחים לאישיותו ולעבודתו של ד"ר צהיון" :העבודה של הרופא מאוד משביעת
רצון ,הוא מכובד ואהוד כרופא וחבר בקרב רוב הקהילה היהודית .נוכחתי שעות רבות בחדר הטיפולים
שלו וראיתי את הטקט הנפלא שהוא מפגין כלפי החולים עם התכונות והנטיות השונות" .פרידמן מציין
גם שבחכמתו בחר ד"ר צהיון למתורגמן ברב יהודי ,נכדו של רב ,שהיה במשך שנים רבות הרוקח ואיש
הרפואה של הקהילה היהודית בצפת73.
בשנת ,1889בעקבות החוק הטורקי החדש בעניין רישוי רופאים ורוקחים ,נאלץ ד"ר צהיון לפרוש
משירות המיסיון בצפת .הביקוש לשירותי רפואה בעיר הביא את האגודה למנות לו מיד מחליף .בשנת
1889הגיע מבית החולים של האגודה בירושלים לצפת ד"ר אלכסנדר אליוויץ ( - )Iliewitzרופא נוצרי
מבוגר ובעל ניסיון .ד"ר אליוויץ שימש כרופא המיסיון במשך כשלוש שנים ,ובשנת 1891אף מילא את
מקומו של בן-ציון פרידמן ,כשזה יצא לאנגליה 74.למרות גילו היה ד"ר איליוויץ נמרץ מאוד ,כפי שתואר
בעיתון המגיד:
ד"ר החדש הוליוויטש [אילווויץ] ,יהודי מומר [לא ברור אם היה מומר] ,אשר לא כביר
בא הנה מירושלים ,יענה להחולים דבר יום ביומו בבית המיועד להם ,ומה גם במצות
ביקור חולים יעבוד בחריצות כפיים ,ואף בחצי הלילה ירכב על חמורו לבקר את
החולים בביתם בלא מחיר .זקן הוא האיש ולא יכול עוד לצאת החוצה ברגליו ,לכן
מוכרח הוא לרכוב לכל מקום שפונה ללכת .גם סמי מרפא מתוקנים יתנו חינם אין
כסף [ ]...טרם יענה להם הרופא ,ידרוש פרידמאן [בן-ציון פרידמן] ,יהודי מומר וראש
המסיתים ,את תורתם שעות מספר ,וגם ספרי דת יתנו למקרא75.
28רחוקים קרובים
