Page 69 - עין לעציון
P. 69
לי אחר כך אנשי המקום ,עמדו כעשרים משוריינים אנגליים בדרך המובילה לרמת
אלון ,ומכונות הירייה שלהם החלו לפעול נגדי ...גלגלי המטוס נגעו בקרקע בראשיתו
של המסלול .כאשר הגעתי למחצית המסלול התחלתי ללחוץ על הבלמים .המטוס לא
נתרשם מכך כלל וכלל -הוא המשיך בדרכו בעליזות ובקלילות .לחצתי על הבלמים
בכל כוחי .קצה המסלול והוואדי שמאחוריו הגיחו מולי ,מלפני חרטום המטוס .עוד
רגע ,ובחריקה נואשת נופצו הגלגלים על סלעי הוואדי .כן-הנחיתה נשבר ,מוט הכנף
נתעקם ,הגלגל האחורי נתרסק ,בטן המטוס נשרטה .יצאתי צולע מהמטוס ובדקתיו
יפה ...בעזרת אנשי רמת אלון סחבתי את האווירון למקום נוח יותר ...עוד באותו יום
החל הנפח המקומי ,אברהם חיבלי ,בתיקונים גסים'14.
הטייס אלי פיינגרש (אייל) הסביר מדוע היה השדה מועד לפורענות' :אורכו היה
כ 200-מ׳ בלבד ,ובהתחשב בגובה המקום (כ 3,000-רגל) ובמנועי המטוסים החלשים,
היו כמעט כל ההמראות בחזקת סיכון גדול .לא פעם ניצלו טייסים מתאונת המראה
בקצה המסלול המערבי על ידי צלילה לתוך ערוץ עמוק ,וזאת על מנת לקבל גובה יחסי
'"טבעי" .בנחיתה מצד מזרח ,היה צורך לעבור מעל גבעה קרובה לתחילת המסלול-
מגבלה שגרמה לגובה יחסי שלילי (עודף) למטוס עמוס ,שהיה מוכרח לגעת בגלגליו
במטרים הראשונים של המנחת'15.
בי"א באדר א' ( 21בפברואר ,)1948במסגרת מבצע 'דבורה' ,הגיעה לגוש שיירה
מירושלים בליווי עצמי -שלא בחסות הבריטים .מטוס של טייסת א' ליווה אותה מן
האוויר .השיירה הגיעה לגוש ,פרקה את מטענה וחזרה בשלום .אך אליה וקוץ בה:
הערבים למדו את הלקח והקימו מחסומים בקילומטר ה 11-וה 12-של כביש בית-לחם
-חברון ,והבריטים הודיעו כי שוב לא ילוו שיירות אל הגוש .המצור היבשתי הושלם,
ומעתה נישאו כל העיניים כלפי מעלה.
'שירות האוויר' הצטווה עתה להטיס אל הגוש באופן קבוע לוחמים ,נשק ואספקה.
שני מטוסים הוקצו למשימה ,על מנת שיבצעו חמש גיחות ביום במשך 25ימי טיסה
בחודש .תנאי מזג האוויר החורפי הקשה הקשו על הטייסים לבצע את משימותיהם
והפכו את המנחת לבוצי .למרות זאת הצליחו הטייסים להבקיע אל הגוש ,ואף להנחית
בו תגבורת חיונית -אנשי פלוגה ב' של גדוד 'מכמש' ,שבשל הדרך שבה הגיעו אל
הגוש זכו לכינוי 'המחלקה המוטסת' .בדרכם חזרה פינו המטוסים לוחמים לשפלה.
מרדכי מושכל ,אחד מלוחמי המחלקה ,תיאר בגאווה את ההטסה' :הורשינו לקחת
רק חפצים אישיים במשקל 10ק"ג .כשהמראנו ,ראינו את החברים מנפנפים בידיהם
לאות פרידה .רגע קט ואנו מעל פני הים ...משנכנסנו לאזור ההרים רבתה השמחה...
הנמכנו טוס ,והנה אנו עוברים מעל "המנזר הרוסי" .אנו בגובה של מטרים ספורים מעל
פני האדמה ,ועומדים לנחות .לפתע הרגשתי זעזוע ,כאילו אנו עומדים להמריא שנית,
ברם היינו כבר על מסלול התעופה .המטוס נתקל בשקעים ובאבנים שהיו על המסלול,
עצר בחריקה ונטה על צדו -הגלגל הימני נשבר ...יצאנו מהמטוס .פגשו אותנו חברי
המחלקה ואנשי המשקים .הם קיבלו פנינו בשמחה וליוּונו לכפר עציון'16.
14א' שתקאי ,תולדות נעוריה של טייסת א' ,הוצאת מ .ניומן ,תל אביב ,תש"י ,עמ' .52-51
15א' אייל' ,פרקי שיא' ,ביטאון חיל האוויר ,)110( 10 יוני ,1979עמ' .14
16א' ולנר ,חמושים לפני המחנה ,סיפורה של פלוגה דתית ,מערכות ,1984 ,עמ' ,113מצוטט אצל אלטמן ,שם ,עמ' .9
68עין לעציון
אלון ,ומכונות הירייה שלהם החלו לפעול נגדי ...גלגלי המטוס נגעו בקרקע בראשיתו
של המסלול .כאשר הגעתי למחצית המסלול התחלתי ללחוץ על הבלמים .המטוס לא
נתרשם מכך כלל וכלל -הוא המשיך בדרכו בעליזות ובקלילות .לחצתי על הבלמים
בכל כוחי .קצה המסלול והוואדי שמאחוריו הגיחו מולי ,מלפני חרטום המטוס .עוד
רגע ,ובחריקה נואשת נופצו הגלגלים על סלעי הוואדי .כן-הנחיתה נשבר ,מוט הכנף
נתעקם ,הגלגל האחורי נתרסק ,בטן המטוס נשרטה .יצאתי צולע מהמטוס ובדקתיו
יפה ...בעזרת אנשי רמת אלון סחבתי את האווירון למקום נוח יותר ...עוד באותו יום
החל הנפח המקומי ,אברהם חיבלי ,בתיקונים גסים'14.
הטייס אלי פיינגרש (אייל) הסביר מדוע היה השדה מועד לפורענות' :אורכו היה
כ 200-מ׳ בלבד ,ובהתחשב בגובה המקום (כ 3,000-רגל) ובמנועי המטוסים החלשים,
היו כמעט כל ההמראות בחזקת סיכון גדול .לא פעם ניצלו טייסים מתאונת המראה
בקצה המסלול המערבי על ידי צלילה לתוך ערוץ עמוק ,וזאת על מנת לקבל גובה יחסי
'"טבעי" .בנחיתה מצד מזרח ,היה צורך לעבור מעל גבעה קרובה לתחילת המסלול-
מגבלה שגרמה לגובה יחסי שלילי (עודף) למטוס עמוס ,שהיה מוכרח לגעת בגלגליו
במטרים הראשונים של המנחת'15.
בי"א באדר א' ( 21בפברואר ,)1948במסגרת מבצע 'דבורה' ,הגיעה לגוש שיירה
מירושלים בליווי עצמי -שלא בחסות הבריטים .מטוס של טייסת א' ליווה אותה מן
האוויר .השיירה הגיעה לגוש ,פרקה את מטענה וחזרה בשלום .אך אליה וקוץ בה:
הערבים למדו את הלקח והקימו מחסומים בקילומטר ה 11-וה 12-של כביש בית-לחם
-חברון ,והבריטים הודיעו כי שוב לא ילוו שיירות אל הגוש .המצור היבשתי הושלם,
ומעתה נישאו כל העיניים כלפי מעלה.
'שירות האוויר' הצטווה עתה להטיס אל הגוש באופן קבוע לוחמים ,נשק ואספקה.
שני מטוסים הוקצו למשימה ,על מנת שיבצעו חמש גיחות ביום במשך 25ימי טיסה
בחודש .תנאי מזג האוויר החורפי הקשה הקשו על הטייסים לבצע את משימותיהם
והפכו את המנחת לבוצי .למרות זאת הצליחו הטייסים להבקיע אל הגוש ,ואף להנחית
בו תגבורת חיונית -אנשי פלוגה ב' של גדוד 'מכמש' ,שבשל הדרך שבה הגיעו אל
הגוש זכו לכינוי 'המחלקה המוטסת' .בדרכם חזרה פינו המטוסים לוחמים לשפלה.
מרדכי מושכל ,אחד מלוחמי המחלקה ,תיאר בגאווה את ההטסה' :הורשינו לקחת
רק חפצים אישיים במשקל 10ק"ג .כשהמראנו ,ראינו את החברים מנפנפים בידיהם
לאות פרידה .רגע קט ואנו מעל פני הים ...משנכנסנו לאזור ההרים רבתה השמחה...
הנמכנו טוס ,והנה אנו עוברים מעל "המנזר הרוסי" .אנו בגובה של מטרים ספורים מעל
פני האדמה ,ועומדים לנחות .לפתע הרגשתי זעזוע ,כאילו אנו עומדים להמריא שנית,
ברם היינו כבר על מסלול התעופה .המטוס נתקל בשקעים ובאבנים שהיו על המסלול,
עצר בחריקה ונטה על צדו -הגלגל הימני נשבר ...יצאנו מהמטוס .פגשו אותנו חברי
המחלקה ואנשי המשקים .הם קיבלו פנינו בשמחה וליוּונו לכפר עציון'16.
14א' שתקאי ,תולדות נעוריה של טייסת א' ,הוצאת מ .ניומן ,תל אביב ,תש"י ,עמ' .52-51
15א' אייל' ,פרקי שיא' ,ביטאון חיל האוויר ,)110( 10 יוני ,1979עמ' .14
16א' ולנר ,חמושים לפני המחנה ,סיפורה של פלוגה דתית ,מערכות ,1984 ,עמ' ,113מצוטט אצל אלטמן ,שם ,עמ' .9
68עין לעציון
