Page 181 - The Third Battalion in_Neat
P. 181
בעיתון "דבר" ב 19-באוקטובר .1945הילדה הקטנה ,ניצולת השואה ,אינה מוכנה
להישאר באירופה החרבה ,והיא עושה דרכה לארץ-ישראל בספינת מעפילים ,וכמשה
ועם ישראל בימי קדם ,היא קורעת את הים בשנית .על החוף ,מבטיח לה המשורר ,יחכו
לה "נערים נחושים כאגרוף" ,והם "ישאוך בחיקם אל החוף… ובעיניך האֹשר יחֹג".
והילדה-המעפילה ,ששאלה את אמה את השאלה הנוקבת לאחר שיצאה מן המחבוא,
"אמא ,כבר מותר לבכות" ,וכולה מתח ועצב ,תחייך לראשונה ,כשתדרוך על אדמת
ארץ-ישראל.
קפריסין בשירי אלתרמן
נושא נוסף הקשור להעפלה בשירה האקטואלית של נתן אלתרמן הוא גירוש קפריסין
וחיי המעפילים במחנות המעצר עד מתן האישור לעלייתם ארצה.
בשירי "הטור השביעי" נדרש אלתרמן ,במישרין ,למחנות קפריסין ,פעמיים :פעם
אחת במרס ,1947ופעם שנייה לאחר שנתיים כמעט ,בינואר .1949בפעם הראשונה
הוא כתב טור סאטירי ולגלגני על אחת התקלות החמורות שקרו לממשל הבריטי
בנושא ההעפלה .הכוונה היא לגירושם לקפריסין של כ 170-ואולי יותר מיהודי ארץ-
ישראל ,יחד עם מאות מעפילים שהגיעו בספינה "שבתאי לוזינסקי" ונתפסו בחוף
ניצנים .הארצישראלים באו לסייע לעולים לחמוק לפנים הארץ ,נתפסו ,סירבו להזדהות
ומקצתם גורשו עם המעפילים לקפריסין .כשהתברר לבריטים מה רב מספרם ,ערכו
במחנות קפריסין מסדרי-זיהוי מזורזים ,ולאחר פחות משבועיים הם הוחזרו ארצה ,תוך
שהם מספחים אליהם מאות מעפילים שהתחזו בהדרכתם לבני הארץ.
בשיר "קומזיץ בקפריסין או עוזי ממסחה נהפך ל"( "Displaced Person”-עקור" ,פליט),
בנה אלתרמן מעין מערכון ,שגיבוריו הם שלושה צברים שורשיים ,אנשי התיישבות
שהתגלגלו שלא מרצונם לקפריסין :עוזי-ג'ינגי ממסחה ,דני-ג'מוס ואפרימקה כרובי
(קפוסטה) .לפי תיאור המשורר ,עברו השלושה בסביבות חוף ניצנים ו"עזרו לספינה
שהגיעה" ,ובריטניה" ,ביחס מאוד רציני /,גם אותם לקפריסין הסיעה".
השלושה מחליפים דעות על מצבם החדש :רק אתמול היו צברים ,ולפתע נעשו
"בלתי לגאלים" ,ועוזי אומר ,שאם ירצה להגיע לרפת במסחה ,יזדקק לרישיון-עלייה…
והם ממשיכים לנתח את המצב ומגיעים למסקנה שהמצב אכן מסובך ,וכאשר יחליטו
הבריטים לגרשם בחזרה לארץ-ישראל ,יהיה עליהם מן הסתם להתנגד.
ואז פורץ הצחוק הגדול ,על האבסורד שבכל המצב ,וראוי להביא את שורות המשורר
על "הדר הכסילות המושלת" ,כהגדרתו ,שהגיעה במקרה זה לשיאה:
נתן אלתרמן -משורר ההעפלה 179
להישאר באירופה החרבה ,והיא עושה דרכה לארץ-ישראל בספינת מעפילים ,וכמשה
ועם ישראל בימי קדם ,היא קורעת את הים בשנית .על החוף ,מבטיח לה המשורר ,יחכו
לה "נערים נחושים כאגרוף" ,והם "ישאוך בחיקם אל החוף… ובעיניך האֹשר יחֹג".
והילדה-המעפילה ,ששאלה את אמה את השאלה הנוקבת לאחר שיצאה מן המחבוא,
"אמא ,כבר מותר לבכות" ,וכולה מתח ועצב ,תחייך לראשונה ,כשתדרוך על אדמת
ארץ-ישראל.
קפריסין בשירי אלתרמן
נושא נוסף הקשור להעפלה בשירה האקטואלית של נתן אלתרמן הוא גירוש קפריסין
וחיי המעפילים במחנות המעצר עד מתן האישור לעלייתם ארצה.
בשירי "הטור השביעי" נדרש אלתרמן ,במישרין ,למחנות קפריסין ,פעמיים :פעם
אחת במרס ,1947ופעם שנייה לאחר שנתיים כמעט ,בינואר .1949בפעם הראשונה
הוא כתב טור סאטירי ולגלגני על אחת התקלות החמורות שקרו לממשל הבריטי
בנושא ההעפלה .הכוונה היא לגירושם לקפריסין של כ 170-ואולי יותר מיהודי ארץ-
ישראל ,יחד עם מאות מעפילים שהגיעו בספינה "שבתאי לוזינסקי" ונתפסו בחוף
ניצנים .הארצישראלים באו לסייע לעולים לחמוק לפנים הארץ ,נתפסו ,סירבו להזדהות
ומקצתם גורשו עם המעפילים לקפריסין .כשהתברר לבריטים מה רב מספרם ,ערכו
במחנות קפריסין מסדרי-זיהוי מזורזים ,ולאחר פחות משבועיים הם הוחזרו ארצה ,תוך
שהם מספחים אליהם מאות מעפילים שהתחזו בהדרכתם לבני הארץ.
בשיר "קומזיץ בקפריסין או עוזי ממסחה נהפך ל"( "Displaced Person”-עקור" ,פליט),
בנה אלתרמן מעין מערכון ,שגיבוריו הם שלושה צברים שורשיים ,אנשי התיישבות
שהתגלגלו שלא מרצונם לקפריסין :עוזי-ג'ינגי ממסחה ,דני-ג'מוס ואפרימקה כרובי
(קפוסטה) .לפי תיאור המשורר ,עברו השלושה בסביבות חוף ניצנים ו"עזרו לספינה
שהגיעה" ,ובריטניה" ,ביחס מאוד רציני /,גם אותם לקפריסין הסיעה".
השלושה מחליפים דעות על מצבם החדש :רק אתמול היו צברים ,ולפתע נעשו
"בלתי לגאלים" ,ועוזי אומר ,שאם ירצה להגיע לרפת במסחה ,יזדקק לרישיון-עלייה…
והם ממשיכים לנתח את המצב ומגיעים למסקנה שהמצב אכן מסובך ,וכאשר יחליטו
הבריטים לגרשם בחזרה לארץ-ישראל ,יהיה עליהם מן הסתם להתנגד.
ואז פורץ הצחוק הגדול ,על האבסורד שבכל המצב ,וראוי להביא את שורות המשורר
על "הדר הכסילות המושלת" ,כהגדרתו ,שהגיעה במקרה זה לשיאה:
נתן אלתרמן -משורר ההעפלה 179
